האזור ההררי ביהודה ושומרון ידוע ביופיו ובאוצרות הטבע הטמונים בו. כמדי שנה מגיעים מאות אלפי ישראלים לשומרון כדי להנות ממראות הטבע הישראלי וממגוון חיות הבר השוכנות בו בהמוניהם. אך ישנם כאלו שנראה כי בעיניהם חיות הבר ומשאבי הטבע, הינם עוד דרך להתעשרות מהירה וקלה.
בתיעודים, ניתן לראות כיצד פעלו שתי חוליות של ציידים ערביים בעוטף ירושלים בחופשיות מוחלטת, והביאו למותן של מאות חיות בר מוגנות. בתיעודים שחלקם מזעזעים וקשים לצפייה, נראים חברי החולייה בחיפושיהם אחרי חיות בר בהרים כשהם נעזרים בכלבי ציד בעלי חוש ריח מפותח – שעוקבים עד מקום מחבואה של חיית הבר, הורגים אותה בשיניהם ומביאים את בשרה לצייד.
במקרים אחרים בהם מתקשים כלבי הציד לגבור על בעל החיים, מגיעים הציידים והורגים אותו בעזרת חנית מחודדת המיוחדת לציד. לאחר סיום הציד, מצטלמים הציידים ליד שללם, כשידיהם מגואלות בדם כאות גבורה, ומתגאים בכך בפני חבריהם.
3+
3+גם במקומות נוספים ביהודה ושומרון נראה כי תופעת הציד הבלתי חוקי משגשגת, ואף מביאה עמה סיכון בטחוני. מעדויות ותיעודים שהגיעו לערוץ 20 עולה, כי לעיתים, אף מגיעים הציידים כשהם חמושים ברובי ציד, מבצעים ירי תוך כדי מרדף אחרי החיה, עד שנופלת ומתה. או אז מגיעים הציידים ואוספים את בשרה שיימכר בשעות הקרובות בשוק המקומי לכל המרבה במחיר.
חלק ממקרי הציד אף נעשים לאור יום ובסמיכות לישובים יהודיים, דבר שמצביע על היעדר פחד מפני אכיפה כלפי הציידים. בנוסף, בתיעודים נראה אחד הציידים כשהוא לבוש במדי צה"ל, ועל רכבו מתנוסס דגל ארגון הטרור פת"ח – דבר שמעלה לא מעט סימני שאלה על מעורבותם של הציידים בפעילויות טרור מלבד מעשי הציד.
שיטות הציד בהן משתמשים הציידים הערבים הינן שונות ומגוונות, אך בכולן ניכרת האכזריות. החל ממלכודות רגל, דרך רשתות וירי, וכלה בחניתות וכלבי ציד.
כך, בעזרת שיטות הציד המזעזעות האלו, ניצודו בשנים האחרונות אלפי חיות מוגנות ביהודה ושומרון, ביניהם דורבנים – שבשרם משמש למאכל, גיריות, צבאים, חוגלות, צבועים וציפורי שיר, שנמכרו למאכל או לשעשוע.
3+
3+"הטבע הארצישראלי הולך ונעלם"
את ההפקרות שמתחוללת ביהודה ושומרון בתחום הציד הבלתי חוקי, תולים לנו גורמים בהתיישבות וברשות הטבע והגנים בכמה סיבות. "אם בכל מקום אחר בארץ בו רשות הטבע והגנים היא שאחראית על אכיפת הציד, ביהודה ושומרון המנהל האזרחי הוא הריבון ופקחי הרט"ג כפופים אליו", אומר לנו הגורם.
דבר נוסף שמקשה על אכיפת הציד, הוא חלוקת השטחים שהתבצעה בהסכמי אוסלו – בה נאסר על רשויות האכיפה הישראליות לפעול בשטחי B לצורך אכיפה שאיננה צורך בטחוני. רק במקרים בהם ברור מעבר לכל ספק שהעבירה בוצעה בשטח C, רשאים הפקחים על הנהלים הקיימים להיכנס לכפרים הנמצאים בשטח B, ולבצע אכיפה.
את הנוהל האחרון, מאשר עמישב מלט, תושב גוש שילה, שעוקב מקרוב אחרי התופעה: "דיווחנו לרט"ג פעמים רבות בעבר על בעלי חיים מוגנים – דוגמת צבאים וחוגלות שמוחזקים בכפרים בבנימין ואף צירפנו תיעוד ומיקום לדיווח, אך ברט"ג אמרו כי מכיוון שהכפר בו מוחזקות כעת החיות נמצא בשטח B, כל עוד אין הוכחה ברורה שהחיה ניצודה בשטחי C, אין לנו אישור לפעול".
מלט מספר כי "במקומות רבים אפשר להבחין שאוכלוסיית הצבי הארצישראלי פחתה בכ80 אחוז, ובמקומות בהם ניתן היה לראות עשרות פריטים בלהקה, נותרו פריטים בודדים בעקבות הציד המסיבי". "כך בחסות הסכמי אוסלו הטבע הארצישראלי הולך ונעלם, ומדינת ישראל מאבדת את המשילות בשטחי יהודה ושומרון", אומר מלט.
