התגעגעתם לחגים? אם כן, זו הזמנות מצוינת להצטרף אל חגיגות חג הסיגד שמצוין היום (ה') בקרב יהודי אתיופיה. החג, שהוא בכלל יום צום, מגיע בכל כ"ט בחשוון – חמישים ימים לאחר יום הכיפורים, בדומה לתקופה שבין פסח למתן התורה בחג השבועות, ומסמל את חידוש הברית עם אלוהים כמו במעמד הר סיני, ואת הכיסופים לבניין בית המקדש.
עד העלייה לארץ שהתרחשה בעיקר בין 'מבצע אחים' ל'מבצע שלמה' (1977-1991), התפללה קהילת ביתא ישראל גם על זכותם לשוב אל ארץ ציון וירושלים. במעמד מרתק ומלא געגוע ועוצמה התאספו חברי הקהילה על הר גבוה באחד הכפרים, והיה עליהם להתכונן אליו היטב. כיום אנו מכירים את הטקס המרכזי בטיילת ארמון הנציב בירושלים, אבל איך ציינו את חג הסיגד באתיופיה?
מתכוננים
התיעוד הראשון בהיסטוריה שמספר על חג הסיגד, ששמו מגיע מהמילה 'סגידה', נמצא במאה ה-15, ומאז ועד היום המסורת השתמרה אצלם ועוברת מדור לדור. לקראת אירועי החג בחרו הקסים, כהני העדה, הר גבוה ונקי מקברים באחד הכפרים באתיופיה שעליו ייערך הטקס הקדוש. למה דווקא הר גבוה? משתי סיבות: האחת – לדמות את מתן התורה, והשנייה – כי האמינו שככל שהמקום נמצא בגובה רב יותר, כך הוא רחוק יותר מהבלי העולם והופך לטהור יותר.
משקבעו הקסים את ההר הנבחר, הקימו על פסגתו שולחן מיוחד מאבנים שישמש להנחת ה'מצהף קדוס' – אוסף כתבי הקודש של הקהילה. יום לפני החג נהגו גם להיטהר ולשחוט כבשים ופרות עבור התפילה וסעודת שבירת הצום. אחרי שכל ההכנות הסתיימו, הגיע הזמן להכניס את החג בתפילות מיוחדות שהיו מתפללים במסגיד – בית הכנסת.
'יסגדו' – שיר המתאר את הכמיהה לירושלים:
חוגגים
ביום למחרת, שהיה כאמור גם יום צום, נהגו אנשי קהילת ביתא ישראל להשכים מוקדם בבוקר, לטבול בנהר, וללבוש בגדי חג לבנים. כולם היו מתאספים בשנית במסגיד, ומשם עלו בקריאות שמחה אל עבר ההר, כשהכהנים עטופים בטליתות, אוחזים בשמשיות צבעוניות, ומובילים את הדרך לפסגה עם ספר 'האורית' (תרגום של ספר התורה, מלשון אורייתא) בידיהם. מנהג נפוץ נוסף בקרב חברי הקהילה היה לקשור לראשם אבנים או ספרי קודש, שמטרתם לסמל את הכניעה לאלוהי ישראל.
בתהלוכה תוססת הגיעו כולם אל פסגת ההר, תוך תחינות לגאולה ולשיבת ציון. לאחר מכן קראו בשפת הגעז את סיפור מעמד הר סיני, פרשת הברכות והקללות מספר ויקרא, חידוש הברית בין עם ישראל לאלוהיו בספר נחמיה – שזהו גם מקורם התנכ"י לציון חג הסיגד, ועוד. לקראת סוף הטקס היו היהודים מתוודאים על חטאיהם תוך כריעה והשתחוות, ולסיום תקעו בחצוצרות במעין הכרזה נרגשת של 'לשנה הבאה בירושלים הבנויה'.
כמו בעלייה, גם הירידה מן ההר הייתה מלווה בשירה וריקודים, ואיך לא – גם ברעב בגלל הצום. לאחר החזרת ספר האורית אל ההיכל במסגיד, קיימו החוגגים סעודת מצווה מושקעת בכפר, ובה שברו הסועדים את הצום עם כבשים, פרות, אינג'רה וכדים רבים של טלה – בירה ביתית שעשויה משעורים ופולים. לאחר ששבעו, שתו יין ונהנו משמחת החג, חזרו כל אחד לביתו.
לשנה הזו בירושלים
כאמור, מאז העלייה ארצה הטקס הקדוש מתקיים בכל שנה בטיילת ארמון הנציב המשקיפה אל הר הבית. אל המעמד המרגש מצטרפים כולם, וממשיכים מסורת נפלאה של מאות שנות כיסופים לגאולה.
חג סיגד שמח!
