האדישות הורגת
ביום חמישי האחרון נסעתי ביחד עם חברי היקר עמיחי פסין, ראש סניף 'אם-תרצו' באריאל, לעיר חברון לטובת חלוקת ממתקים וחטיפים לחיילי צה"ל המוצבים באזור ולרגל שבת 'חיי-שרה' שעוסקת בקניית מערת המכפלה.
במהלך הנסיעה דרומה מכיוון גוש עציון, סמוך לישוב בית-עומר, השליכו שני מחבלים רעולי פנים (כך הצלחתי לזהות) סלע גדול על השמשה הקדמית של הרכב בו נסענו, שניפץ אותה וחדר פנימה תוך כדי שהוא פוגע בכתפו של עמיחי ופוצע אותו קל. למזלנו הרב הסלע לא גרם לאובדן שליטה על הרכב, ומיד לאחר האירוע האצנו לכיוון המחנה הצבאי סמוך ליישוב כרמי-צור, שם הזעקנו כוחות למקום.
תיעוד: פעילי אם תרצו הותקפו באבנים בכביש 60
תפעול האירוע עצמו בשטח בוצע בצורה ראויה לציון, כוחות הצבא והמשטרה הוקפצו במהירות, שוטר מהמרחב הגיע על מנת לבדוק את מצבנו ולתשאל אותנו, ושורה של אנשי חמ"ל מהצבא, המשטרה וגם מהמועצה המקומית שמרו איתנו על קשר ולקחו את כל הפרטים הנדרשים. לצערנו הרב, בכך פחות או יותר, נגמרות המחמאות.
תלונה על האירוע הוגשה, ואנו כמובן ממתינים לעדכונים בחקירה, אבל הינה מה שניתן כבר להגיד: מרגע סיום התשאולים והשיחות הראשוניות, בלטה במיוחד האדישות מכל הגורמים "במעגל השני". עם ההגעה לתחנת המשטרה, נלקחה עדות בצורה רובוטית לחלוטין, הוצאו לנו הטפסים הנדרשים לטובת הביטוח ושוחררנו להמשך דרכנו. רוב מערכות התקשורת הגדולות התעלמו מהמקרה כמעט לחלוטין, כצפוי מאירוע שמתרחש בתדירות כה גדולה, בלי פגיעה משמעותית בנפש, ומיותר לציין כי סדר היום הציבורי המשיך כרגיל.
פעילי 'אם תרצו' משחזרים את התקיפה שעברו:
גם התחזית למה שעלול התרחש בהמשך החקירה, קודרת למדי. הנה למשל נתונים שפורסמו בשנה שעברה והתקבלו בין היתר מהמשטרה, צה"ל וארגון "הצלה ללא גבולות": מתוך 1469 מקרים מדווחים של פיגועי אבנים בשנת 2019, נפתחו רק 169 תיקים במשטרה ובוצעו רק 17 מעצרים! גם במחצית הראשונה של שנת 2020 התמונה הייתה זהה: מתוך 1033 מקרים מדווחים של פיגועי אבנים, נפתחו רק 116 תיקים במשטרה ובוצעו רק 12 מעצרים.
המספרים המגוחכים הללו מעידים יותר מכל על המציאות הבלתי נתפסת שבה אנו חיים. שטחי יהודה ושומרון הם כבר מזמן שטח הפקר שבו כל דאלים גבר. גם אם הטיפול בנפגעים הוא לרוב מהיר ומציל חיים, האכיפה שאמורה להתבצע בכל חומרת הדין כמעט ואינה קיימת.
מדינת ישראל, על כל מנגנוניה השלטוניים ורוב מערכות התקשורת שבה מחליטה להתעלם פעם אחר פעם מאירועים שעלולים להסתיים בכל פעם מחדש בפציעות משמעותיות ואף אבדות בנפש. אלא שנדמה שבעקבות אירועים רבים שנגמרים בנס ללא נפגעים משמעותיים, כפי שאירע לי לאחרונה, נוח למדינה, לרשויות ולתקשורת להעלים עין, ולמוסס אותם. הבעיה ברורה לכל, עד שאין פגיעות חמורות ואבדות בנפש איש לא מתעורר לטפל ברצינות בטרור האבנים, וכאשר אבדות כאלו אכן קורות, נזכרים מאוחר מידי ואיש אינו יכול להחזיר את הגלגל לאחור.
הגיע הזמן להבהיר לרשויות המדינה ולנבחרי הציבור שחיי אדם בכבישי יו"ש אינם הפקר, ושהאופן שבו מוכנים לקבל אירועי טרור לכל דבר ועניין כדבר שבשגרה, בלתי מתקבל על הדעת. הגיע הזמן לומר בקול ברור – אבנים הורגות, אבל גם האדישות!
שי רוזנגרטן הוא רכז פעילים ארצי, תנועת "אם-תרצו" – רכבו נפגע לאחרונה מפיגוע אבנים בכביש 60 סמוך לבית-עומר.
