יום הזיכרון ליצחק רבין שהרחש בתחילת השבוע עורר כמידי שנה מספר סערות בזירה הציבורית. השנה, נאומו של שר החוץ יאיר לפיד הביא לתגובות רבות, לאחר שאמר את הדברים הבאים: "צאצאיו האידיאולוגיים של יגאל עמיר יושבים היום בכנסת ישראל. מקבלים לגיטימציה, אורחים רצויים בכל האולפנים. אילולא חוללנו את הנס של ממשלת השינוי, הם היו עכשיו שרים בממשלה".
העיתונאית עירית לינור, פירסמה בעמוד הפייסבוק שלה את הסיבה האמיתית, כך לפי דעתה, לכך שמחנה השמאל לא יחדל גם בעתיד – "להאשים את כל הימין כולו". לינור הסבירה כי במחנה השמאל יודעים ש"רבין היה ראש הממשלה האמיתי האחרון שלהם. והם יודעים את זה. וזה כואב".
דבריה המלאים של עירית לינור:
אחרי הטנטרום הנרקיסיסטי הקבוע של יונתן בן ארצי, אחרי שיאיר לפיד נשא נאום שממנו השתמע שיש מחנה שהוא נס ודמוקרטיה ומנגד – לא אומר שכולם כאלה, אבל אתם נראים לי קצת דומים ליגאל עמיר, אחרי שערימת הצודקים מלידה אמרה את דברה בפעם המי-יודע-כמה, שהימין הוא הצד המסית והאלים, ובכל מקרה לא ממלכתי, ומדי שנה בשנה המסר הזה מתחדד בכל אחד מימי הזיכרון לרבין, ובכל זאת יש שתוהים האם יבוא יום שבו יחדל מחנה השמאל מלהאשים את כל הימין כולו בכל אלה.
זה לא יקרה. תבינו, ימנים יקרים: אין להם כלום חוץ מזה. כלום. רבין היה ראש הממשלה האמיתי האחרון שלהם. והם יודעים את זה. וזה כואב. נכון, היו להם כמה חודשים עם פרס עד לבחירות שבהן נתניהו ניצח, אחר כך היתה להם הצלחה חד-פעמית וקצרת מועד עם אהוד ברק: הוא החזיק מעמד פחות משנתיים ומאז הוא יושב על הטריבונה ושופך את מררתו על שחקני הנבחרת שהביסה אותו, אבל חלילה לא עולה על המגרש בעצמו. הוא יודע שאין לו סיכוי.
ומאז, האומללים האלה צריכים לייבא את ראשי הממשלה שלהם מהימין. הם חובטים, או חוקרים, מקללים ומבזים – עד שאנשים כמו שרון או אולמרט או בנט נשברים וזורמים שמאלה.
אבל המחנה עצמו עקר ושומם. מהערוגה הפוליטית שלהם לא צמח אף ארז לבנון. מפלגת העבודה החליפה ראשים כמו גרביים, וכשנגמר המלאי – פרסמו מודעת דרושים ושכרו את אבי גבאי, שהתפנה להיות יו"ר העבודה בין עסקי התקשורת שלו. כיום בראש שלוש מפלגות קואליציה עומדים כתב במחנה ושני גלצניקים, כולם תל אביבים. התקשורת אוהבת אותם. נו ברור. איך לא?
יאיר לפיד הראה סימני הצלחה אבל גם אותו הזיזו בלי סנטימנטים כדי לשים מעליו את בני גנץ, גבי אשכנזי ובוגי יעלון. גם זה לא עזר. לא ברור מה אשכנזי ויעלון עושים בימים אלה, אבל גנץ הצליח לסחוט ממשלת רוטציה פריטטית עם 14 מנדטים. וזה עוד כלום לעומת הממשלה הנוכחית, שהעמידה בראשה, ראשון בתור, את נפתלי בנט, סחטן פוליטי שקרן עם שישה מנדטים.
26 שנים לרצח רבין – מהומה במליאה בעקבות דבריו של השר לפיד
אין להם כלום, חוץ מלהקת רגשי הנחיתות של ימינה. בנט, שקד, כהנא, אורבך, סילמן ופינטו הם הנכס השלטוני המוצק ביותר של מחנה השמאל, ונראה לכם שהשמאל לא מבין את גודל הפאדיחה?
אין להם כלום חוץ מהעריקה של נפתלי בנט, אבל על זה לא נעים לדבר. ולא נעים להודות שמאז רצח רבין המחסנים המנהיגותיים שלהם ריקים – לא בגלל הרצח. בגללם. והם לא יפסיקו להאשים את הימין ברצח, או בהסתה, או בשחיתות, או בפולחן אישיות. תבינו אותם. אין להם כלום. פעם היה להם רבין. היום הם תקועים עם בנט.
