ב-4 בנובמבר 1995 נרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, ומדינת ישראל השתנתה לעד. בין השמות שנקשרו לרצח היה שמה של מרגלית הר שפי, ידידתו של הרוצח יגאל עמיר.
הר שפי נעצרה, נחקרה והורשעה באי מניעת פשע, לאחר שנקבע כי ידעה על כוונתו של עמיר לרצוח את רבין ולא דיווחה על כך לרשויות. כשלושה עשורים לאחר מכן, היא שוברת שתיקה ומבקשת לשתף את הצד שלה בסיפור.
בפרק הראשון היא חוזרת לימים הסוערים שלאחר הסכמי אוסלו, ולגל הפיגועים והטרור ששטף את המדינה. היא מספרת על התקופה שבה הפיגועים הפכו לשגרה מדממת, ועל האופן שבו הטרור הגיע גם למשפחתה הקרובה. הכאב האישי, לדבריה, הפך לרצון עז לפעול ולשנות.
הר שפי חוזרת לשבתות החברתיות שארגנה עם חבריה מאוניברסיטת בר-אילן, להפגנות הימין שבהן השתתפה ולימים שבהם האמינה שאפשר להשפיע. באותה תקופה הכירה גם את יגאל עמיר. לדבריה, הקשר ביניהם היה ידידותי בלבד.
במהלך הפרק היא מתייחסת לדברים שראתה ושמעה בסביבתו של עמיר, ומסבירה מדוע לא האמינה שהדיבורים על רצח ראש הממשלה יהפכו למעשים. היא מתבקשת להשיב מה ידעה באותם ימים, וכיצד נראו הדברים מנקודת מבטה כצעירה שלא ידעה לאן האירועים עומדים להוביל.
הפרק עוסק גם בדמויות נוספות מסביבתו הקרובה של עמיר, ובראשן אבישי רביב. הר שפי מתייחסת לשאלה מי היה באמת ומה הניע אותו, וחוזרת גם לתקופה שלאחר מעצרה ולמה שעבר עליה בחדרי החקירות של השב"כ, כשהייתה צעירה שלא ידעה מה עוד מצפה לה.
לקראת סיום הפרק חוזרת הר שפי ללילה שבו נרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. היא משחזרת את הרגע שבו שמעה על הרצח ואת ההלם שאחז בה. בשעות שבהן מדינה שלמה הוכתה בתדהמה, היא הייתה משוכנעת שאין שום אפשרות שהרוצח הוא אדם שהיא מכירה.
אלא שהמציאות התבררה במהרה, והאדם שאותו הכירה מאותם ימים היה זה שרצח את ראש הממשלה.
