מאז הקמת הממשלה נעשה נפוץ לכנות את ראש הממשלה נפתלי בנט בתואר "נוכל". זהו תיאור נכון, ואין לי שום בעיה להשתמש במילה הזו. זה לא שיעור בנימוסין. אבל יש כאן בעיה אחרת. צמצום האירוע הפוליטי הזה למילה "נוכל" מעניק הסבר קל ונוח לאירועים ופוטר מאחריות את תומכיו לשעבר.
כשאומרים שבנט נוכל אומרים בעצם שהסיבה לשבר היא פגם אישיותי של נפתלי בנט, שמדובר באדם מושחת ושקרן שהוליך את הציבור שולל. טענות אלו אולי נכונות, אבל הן מתעלמות מהעובדה שהמעילה הבנטיסטית צמחה על מצע מסוים; מערכת של אמונות והשקפת עולם שקנתה את הבלוף הזה ויצרה את הפלטפורמה שאפשרה אותו.
בין הביביסטים לבנטיסטים
אם נחזור רגע שנה וחצי אחורה, הוויכוח העקרוני בין הביביסטים לבנטיסטים היה בערך כזה: לטענת הבנטיסטים, לנתניהו יש רשימה ארוכה של חסרונות, סוגיות שהזניח ואתגרים שלא טופלו. חאן אל-אחמר הוא שם הקוד לבנק מטרות רחב יותר שכולל את מערכת המשפט, הכלכלה הריכוזית, הביורוקרטיה, הסדרת ההתיישבות ועוד. הרשימה השתנתה מעת לעת, אבל הטענה הבסיסית נותרה: נתניהו נבחן על פי מודל אידיאלי של מנהיג, ומכיוון שכצפוי הוא לא עמד בציפיות, הגיע זמנו ללכת הביתה. ומי יחליף אותו? כמובן, הימין 'האמיתי', 'החדש', זה שלא רואה בעיניים, שנאמן עד הסוף לערכים ולעקרונות.
טענת הנגד, הביביסטית, הייתה בערך כזו: מנהיג פוליטי פועל בתוך מגוון לחצים, ואין לצפות ממנו לשלמות. בתוך המערכת המורכבת הזו – הכוללת גם את הזירה הבין-לאומית, התקשורת והפקידות האקטיביסטית – נתניהו מנווט באופן סביר לחלוטין, בדרך כלל מתוך שמירה איתנה על האינטרסים החיוניים המרכזיים. יתרה מכך, אמרו הביביסטים, איש לא ערב לנו שהחלופה לנתניהו תהיה טובה יותר, ורוב הסיכויים שהיא תהיה גרועה יותר. הפוליטיקה היא שדה מעשי של פשרות ותמרונים, ולא מקום אידיאליסטי של הצהרות וכוונות. במבחן המעשה, טענו, נתניהו פועל לא רע.
זה הוא הנוכל
הביביסטים צדקו בכל תחזיותיהם. ואין פלא שהבנטיסטים חשים נבגדים, כי הרי "הבטיחו להם" ימין אמיתי.
אבל כשקוראים לבנט "נוכל" – כינוי נפוץ מאוד בחוגי הבנטיסטים לשעבר – אנחנו עושים לעצמנו חיים קלים. במקום שהבנטיסטים ישאלו איפה טעינו, מדוע התפיסה הפוליטית שלנו הולידה כזו עוולה, מה גרם לנו ללכת שולל אחרי הבטחות של מנהיג חלול, פשוט פוטרים זאת כלאחר יד. אנחנו? אנחנו בסדר, זה הוא הנוכל.
הלקח ממשבר בנט צריך להיות עמוק ויסודי, ועליו לגעת בתשתית הבסיסית של הבנתנו את הפוליטיקה ואת אופן הפעילות בה. ד"ר רן ברץ כינה זאת פעם מעבר משמרנות פוליטית כמערכת אמונות לפוליטיקה שמרנית כצורת פעילות. פוליטיקה שבה צריך תמיד לחשוש מחלופות גרועות יותר, תמיד לחשוד בהבטחות אידאולוגיות ותמיד לזכור את האמת שיש באמירה "האויב של הטוב הוא הטוב יותר". אם לא נשכיל להתבגר כמחנה פוליטי, ניפול שוב בפח ברגע שיפציע הבנט הבא.
עקיבא ביגמן הוא ראש דסק התחקירים בערוץ 20.
