אחרי תקופה ארוכה בתיבה, נוח מוציא מהתיבה שתי ציפורים, כדי לראות מה המצב בחוץ. בהתחלה את העורב ואחריו את היונה. מדוע דווקא אותן? למה שלא יוציא תוכי, לדוגמא? הרי סוגים רבים של ציפורים היו לו בתיבה.
מן הסתם ישנן סיבות נוספות, אבל יש פה שיעור חשוב עבורנו: החיים בנויים כך שקודם כל בא החושך, ואחר כך אור: "ויהי ערב ויהי בוקר" – תקופה חשוכה, מאתגרת, ואחריה תקופה טובה, פורחת. תזכרו את זה כשאתם בתקופה קשה. היא תמיד זמנית, ואחריה תבוא תקופה טובה יותר. לכן בתחילה נוח הוציא את העורב – מלשון "ערב", חושך. ולאחריו מגיעה היונה הלבנה, שמציינת שלום ואת סיום המבול.
איך אפשר לעבור תקופות של "ערב"? תשתמשו ב"עץ הצרות".
אינסטלטור שעבד עם קבלן, גילה בסוף יום העבודה שיש לו שני פנצ'רים ברכב. הוא התקשר לגרר, והקבלן הציע להקפיץ אותו לביתו. כשהגיעו לביתו, הזמין האינסטלטור את הקבלן שייכנס לקפה. כשהגיעו לפתח הבית, נעמד האינסטלטור ליד עציץ עם עץ קטן בתוכו, החל לעשות תנועות מוזרות, ולאחר מכן נכנס הביתה בחיוך. לכשיצאו, ליווה האינסטלטור את הקבלן, שלא יכול היה להתאפק ולשאול לפשר התנועות מעל העץ. ענה לו האינסטלטור – "אני קשה עובד כל היום, במקומות לא הכי נעימים. כשאני מגיע הביתה, אני "תולה" את כל הצרות, הדאגות שיש לי, על העץ הזה, ואני אומר לבורא העולם: אבא'לה, אני משאיר לך את זה, תעזור לי. ותמיד כשאני קם בבוקר אני מוצא פחות צרות ודאגות.
לפעמים צריך פשוט לחכות שה"מבול" יעבור, שהתקופה החשוכה תתבהר. בינתיים תתלו את הצרות, הדאגות, על העץ, ותנו לבורא העולם לטפל בזה. וכשאתם מרגישים רחוקים מהשם, תזכרו שלא הוא זה שזז…
יהי רצון שתהיה לנו הסבלנות לחכות, והאמונה לקוות שבעזרת השם השמים יתבהרו, ובמהרה יתגשמו כל משאלות לבכם לטובה.
שלכם, יצחק פנגר. שבת שלום.
פורסם בעמוד האינסטגרם של הרב יצחק פנגר
