התקופה האחרונה הייתה טובה לעדן חסון. כשהוא מחזיק בתואר 'זמר השנה', ובכבוד הגדול להיות 'מלחין השנה' של אקו"ם – נראה שהכל קטן עליו. אלא שהיום (ד'), בדרך חזרה הביתה מצילומים בניו יורק, הוא סיפר על החוויה לעמוד בקומה ה-100 (!) של הבניין הגבוה ביותר בעיר, ועל התובנות המרגשות שקיבל מהרגע הבלתי נשכח הזה.
כך כתב:
"מקומה 100 בבניין הכי גבוה בניו יורק הכל קטן עליך. הטיים סקוור נראה כמו רחוב צר ביפו, גשר ברוקלין הענקי נראה כמו סולם, ופסל החירות הוא סך הכל גוש טורקיז מוקף בים. אחרי שסיימנו להצטלם הבטחתי לעצמי שאני מניח את הטלפון בצד כדי להתבונן, לקחת אוויר ולחשוב".
"מיד נזכרתי ביום הראשון, כשהגעתי. עמדתי במרכז העיר הרועשת כשכולי מוקף בבניינים ומסכי ענק, עוברי אורח ממגוון צבעי הקשת, 'שוק' ראשוני של תייר מתחיל בעיר מטורפת ומשפט אחד שמהדהד לי בראש: 'בואנ'ה, איזה צ'יפס אני'".
"בעוד אני מביט בנוף, קו המחשבות שלי נקטע כשקבוצת ישראלים ביקשה שנצטלם יחד על רקע האינסוף, צד אחד של המוח מנהל איתם שיחה וצד אחר של המוח חושב על הבדלי התחושות בין הרחוב ההומה לבין קומה 100 המטורפת, ומיד התגלגלה תובנה שמאשרת את שתמיד הרגשתי: ככל שנעלה גבוה יותר ברמת התודעה, הרגישות וההבנה, נקבל תמונה ברורה יותר של הסיטואציה. ממש כמו בבניין הזה".
"ואם סיטואציה ספציפית נראית לך גדולה ומאיימת, כנראה שצריך לעלות עוד קומה או שתיים למעלה כדי להסתכל עליה בגובה העיניים. ומכאן ההבנה, שלכל דבר יש סיבה, אך לא תמיד רואים אותה מהקומות הנמוכות. אם הייתי צריך לסכם את כל המאמר במשפט זה היה: 'הכל עניין של פרספקטיבה'".
