מספר חולי הקורונה הנמצאים על מכונת אקמו, המחליפה את תפקוד הלב- ריאה, הגיע היום לשיא חדש – 53 מטופלים. אבל האם זהו מספר החולים הקשה והמונשמים שזקוקים לחיבור למכונה מצילת החיים הזו? לא. ישנם עשרות נוספים כאלו. חלק גדול מ-215 חולי הקורונה המונשמים, למעשה.
אז למה רופאים נאלצים לתעדף ולהחליט מי יחובר למכשיר ומי לא? ישנן מספר סיבות. הראשונה – טכנית. בישראל 84 מכונות אקמו בלבד, ו-45 מפעילים. הכשרה של מפעיל לוקחת קרוב לארבע שנים. כך שיש תקרה מסוימת ליכולת של בתי החולים. גם אם מדינה תרכוש עשרות מכונות נוספות (עלות כל מכונה- 250 אלף ש״ח) עדיין יהיה מחסור בצוות מיומן.
1+והסיבה השנייה, היא המהותית – ישראל אפשרה לעצמה לא לעצור את התחלואה בשלביה המוקדמים, לתת לה להתפשט וכך להכריע את גורלם של מספר גבוה יותר של חולים קשה שנגזרו מאותה רמת תחלואה גבוהה. כשלא מטילים (כמעט) אף הגבלה על המשק, יותר אזרחים יידבקו בנגיף, ומתוכם יהיו יותר חולים קשה. חשבון פשוט. אם גזע המחלה היה נכרת מוקדם – לא היינו מגיעים למצב בו יש בעיות בענפים הגבוהים.
1+אחת מהשאלות שרופאים ומנהלי מחלקות הכי מתקשים רגשית לענות עליהן, היא איך מחליטים מי יעלה על אקמו ומי לא. ברור שמבחינה רפואית יש לחבר את מי שסיכויו לשרוד הם הגבוהים ביותר. אבל כשנפגשים עם זה ביום יום – איך מחליטים בין חולה לא מחוסן בן 25 לבין חולה מחוסן בן 70? איך בוחרים בין צעירה שלא שמרה על ההנחיות ונדבקה לבין חולה סרטן מבוגר עם נכדים?
המציאות הקשה הזו מתחברת לחיי היום יום של צוותי הרפואה בישראל של ספטמבר 2021. נותר לנו רק לחזק את ידיהם.
