זיו שילון, ששירת כקצין בחטיבת גבעתי ונפצע במהלך הלחימה ברצועת עזה ב-2012 – דבר שהוביל לכך שאיבד את ידו השמאלית, התייחס בעמוד הפייסבוק שלו לפעולות המצילות חיים של צ', פרמדיק חטיבת הקומנדו במהלך הפעילות בג'נין בה נפצעו שני לוחמי החטיבה.
סמל צ' הוא אחד משני הפרדמיקים ביחידת הקומנדו המובחרת, שיחד עם קצינת הרפואה החטיבתית, טנ״צ חטמ״ר מנשה ולוחם 669, סייעו להציל את חיי הלוחם והקצין שנפצעו קשה במבצע הלילי נגד חמאס באיו"ש.
בטקסט שכתב סיפר שילון, ששימש כחובש בעברו, על הערכתו הרבה לפרמדיק ולפעולות המצילות חיים בהן נקט.
כך כתב זיו שילון:
כחובש לשעבר, אני יודע כמה מורכבת ההחלטה לסטות מסכמה מוסדרת של פעולות. מורכב עוד יותר לקחת החלטה שתכריע אם לוחם, אח לנשק, יחיה או ימות. קור הרוח של צ׳ פרמדיק חטיבת הקומנדו שהצטרף לפעילות של דובדבן, הצילה את חיי הלוחם ומפקד הפלגה.
גם כאשר העניק להם מנות דם, וגם כשבחר, בניגוד להוראה שלפני כחצי שנה הייתה חובה, לא להנשים את אחד מהם, להכניס נידל לחזה בכדי לשחרר את הלחץ ולאפשר להם לנשום – וואוו, איזו רמה, איזו מקצועיות, שאפו מלך, גאים בך. תודה על הזכות שהיית עם הכח הזה.
כמובן שמגיעה תודה ענקית גם לצוות 669 ולקצינות הרפואה של החטיבה שהמשיכו את פעולת הטיפול בצורה מושלמת. הצילו לנו את הלוחמים שעד עכשיו ממשיכים להלחם בבית החולים על החיים שלהם.
לוחמים ומפקדים צעירים תדעו – ב-3 שנים של השירות שלכם, הפק״ל שלכם, הסינרגיה עם הצוות והפלגה והגוף שלכם זה כלים מצילי חיים. בכל שלב בחיים שלכם יש לכם ״פריבילגיה״ להתפשר על מקצועיות (למרות שזו דרך חיים, אז מי שיקבע הרגלים נכונים בצבא ימשיך לנצח כנראה), מקסימום תפסידו כסף, עבודה.. בצבא אין את ״פריבילגיה״ הזו, אי אפשר להיות בינוני, תקרעו את עצמכם, תתאמנו ותלמדו לילות כימים בכדי שבמצבים כאלו – תוכלו לקבל החלטות כמו צ׳ ולא לבכות על חיים של חבר שלכם, לוחם שלכם או מפקד שלכם – שיכולתם להחזיר בשלום.
אין דבר יותר כואב מלבכות על חבר אח, לוחם תחתיך או מפקד שנפל. חוויתי את כולם לצערי. זה לא עוזב אותך. גם אם היית נוכח באירוע ועשית הכל על מנת שיחיה.
אני לא רוצה לדמיין מה עובר על אילו שבנוסף לכאב גם חיים עם אשמה. בקיצור, תהיו מקצוענים! רפואה שלמה ומהירה למלאכים שלנו. צ׳ אתה מלך! מגיע לך שכל המדינה תדע את זה.
