למעלה ממאה אלף בדיקות מהירות לזיהוי נגיף הקורונה מתבצעות במדינת ישראל בכל יום, כך מסר משרד הבריאות במענה לפניית מוטי קסטל, הכתב הפוליטי ערוץ 20. מדובר במספר הבדיקות המהירות המבוצעות בתחנות מד"א, איכילוב וול, בבית בעזרת ערכות מתאימות ועוד. לכמות הגבוהה ממילא הזו יש להוסיף את מבצע בדיקות האנטיגן, במסגרתו חולקו 1.7 מיליון ערכות בדיקה לבתי תלמידי מערכת החינוך במטרה שייבדקו לפני תחילת שנת הלימודים. לבדיקות הללו, נזכיר, מתקבלת תוצאה בתוך כ-15 עד 30 דקות בלבד, בניגוד לבדיקת ה-PCR המסורתית, אם כי תוצאת הבדיקה המהירה אמינה פחות.
הבדיקות הללו צברו תאוצה בין השאר לאחר שבסוף יולי הודיע משרד הבריאות על הרחבת מגבלות התו הירוק, כך שגם בני 3-12 יידרשו להציג כזה בכניסה לבתי העסק ולמתחמים הרלוונטיים. על מנת להתמודד עם הרחבת התו, אישר משרד הבריאות למספר יבואנים לייבא מיליוני בדיקות מהירות בהליך מזורז, לצד מתן זכאות לתו ירוק ל-24 שעות לאזרחים שנדגמו בבדיקה מהירה ויצאו שליליים.
עד כאן נשמע טוב ויפה. אבל איפה מתחיל הבלגאן המדובר בגינו יצרנו את פינת המעקב הזו? כנראה שבשלב קבלת התוצאה. על פי הנוהל כיום, אין חובה לדווח לאף גורם מוסמך על תוצאת בדיקת קורונה מהירה. במידה ויצאת שלילי- הכל מעולה וניתן תו ירוק, ובמידה וראית שהתוצאה חיובית- מומלץ (אין חלילה חובה) שתכנס לבידוד עד לתוצאת בדיקת PCR.
מה זה אומר? שייתכן מצב סביר בו אזרחים שביצעו בדיקה מהירה ויצאו בה חיוביים מתהלכים בינינו ברגעים אלו באופן חופשי. שהמדינה שוב פעם מתסמכת על הרצון הטוב של אזרחיה ועליו בלבד, כשהיא מבקשת ממנו לבצע בדיקה רגילה במידה ויצאנו חיוביים במהירה וממליצה לנו להכנס לבידוד, ולא מעבר. שבימים בהם אחוז הבדיקות החיוביות לא יורד מ-5%, אנחנו מדברים על לפחות 5,000 מאומתים לקורונה מהבדיקות החיוביות שאין עליהם שום מעקב, בקרה או פיקוח.
אז מה אפשר לעשות? לחייב לדווח למשרד הבריאות על תוצאת הבדיקה המהירה, למשל. לייצר סנקציות רלוונטיות, לבדוק מה קורה עם מי שנדגם במהירה ויצא שלילי, לאור האמינות הנמוכה של הבדיקה. והכי חשוב- להפסיק לפחד ולנהל מגיפה רק על בסיס רצונו הטוב והסתמכות על אחריות הציבור.
