איש אחד ניגש למשרד הפנים וביקש לשנות את שמו לרגל השנה החדשה. הפקיד: "למה אתה רוצה לשנות את השם שלך?", האיש: "מפני שכולם צוחקים עלי".
"יפה, ואיך קוראים לך?" שואל הפקיד.
"יהושע פלוצקה", אומר האיש. הפקיד מתאפק מאוד לא לצחוק, ובלחיים נפוחות אומר: "ולאיזה שם אתה רוצה לשנות?", עונה לו האיש: "נחום פלוצקה"…
שנה חדשה, התחלה חדשה. זהו זמן טוב לשינויים, אך לפעמים אנו לא כל כך מצליחים.
פרשת השבוע מתחילה עם פועל – "וילך" – "וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל…" – מה הכוונה "וילך משה"? לאן הוא הלך? מספיק שהיה כתוב "וידבר משה את הדברים"… אלא מסבירים חז"ל שדבריו של משה לישראל היו תמיד שישתדלו להיות בגדר של – "וילך" – ללכת ולהתעלות כל הזמן.
אך מה נעשה כשמחשבות מהעבר מזכירות לנו מי היינו?
מסופר על אדם חשוב שחזר בתשובה, והגיע אל המגיד ממעזריטש זי"ע, להתלונן בפניו שהמחשבות מהעבר לא נותנות לו מנוח. אמר לו המגיד, היה פעם יהודי שגר בפולין, והיה בבעלותו פאב שהיה צמוד לביתו. מידי יום היו פוקדים אותו המקומיים בכדי לשתות, עד שהיו משתכרים ומטנפים את המקום עם ההקאות שלהם. ולא די בצרה זו, אלא הם גם היו רבים ושוברים כיסאות, כוסות ובקבוקים. ביום מן הימים החליט אותו בעל פאב שדי לו מהצרה הזו, והחליט לסגור את הפאב ולהסב את המקום לחנות בגדים. והנה באמצע הלילה הגיעו כמה שיכורים, החלו לדפוק על דלתות הבית וצעקו – יהודי, תן לנו לשתות, פתח לנו, אנחנו מחפשים יין טוב. היהודי, ששמע את צעקותיהם באמצע הלילה, לא התייחס אליהם, ולא קם ולא זע – אך הם בשלהם, המשיכו לדפוק עוד ועוד על דלתות הבית. על כן השיב להם מאחורי הדלת הנעולה: "אני כבר לא בעל פאב. אין פה יין, אין פה בירות, אין לכם מה לחפש פה יותר. מכאן ואילך רק בדים תמצאו פה".
סיים המגיד ואמר: זו הדרך להתמודד עם כל סוגי המחשבות הלא טובות. אנחנו לא רבים איתן, לא פותחים איתן בשיחה ודיון, אלא פשוט מחליטים – אני פותח דף חדש, אני כבר לא אותו אחד. וגם אם המחשבות מהעבר דופקות על הדלת ומנסות להזכיר לנו מי היינו – לא להתרגש, לא לפתוח להן. הן אולי יבואו פעם נוספת ופעם נוספת, אבל בסופו של דבר הן יעזבו אותנו.
פתחנו שנה חדשה, אל תתנו למחשבות עבר לגרור אתכם אחורנית. לא משנה מה קרה, העיקר להמשיך – "וילך". זכרו – לכל תהליך יש הזמן שלו. אך אם לא נתייאש, נוכל גם לקצור את הפירות.
פורסם בעמוד האינסטגרם של הרב יצחק פנגר.
