כולנו שמענו היום על המקרה המצער, במסגרתו חיה פריימן, בת 86 מאשקלון, נדבקה בקורונה בבית האבות "נאות אבי" באשקלון בו גרה בשנים האחרונות. לאחר שנדבקה, ועקב מצבה הבריאותי, הועברה פריימן למחלקת קורונה סיעודית בבית האבות הגריאטרי "ותיקים" בבני ברק, שם חלה החמרה במצבה. לאחר תקופה קצרה בה שהתה במחלקה נפטרה. עד כאן- נשמע כמו עוד סיפור נוסף מתוך 7,154 הסיפורים השונים והזהים של נפטרי הקורונה בארץ.
אלא שזוהי רק תחילת הסיפור. מסתבר, שעקב תקלה טכנית, בית האבות באשקלון התבלבל בינה לבין חולה אחרת שנשלחה ממנו, והחליף בין תגי הזיהוי שלהן. לכל אורך תקופת אשפוזה של פריימן ז"ל אף אדם לא שם לב לבלבול, ולבסוף, כשהיא נפטרה, היא נקברה תחת השם של חברתה.
השגרה המשיכה, וחגי תשרי התקרבו. במחלקת הקורונה חשבו על יוזמה נחמדה, וצילמו את כל המאושפזות על מנת לשלוח ברכת חג שמח אישית למשפחותיהן. גם משפחת פריימן קיבלה ברכה. אלא שעקב הטעות הטכנית, התמונה שצורפה לברכה הייתה של מאושפזת אחרת- הרי חיה נפטרה. במשפחתה של פריימן ז"ל היו המומים כשהם ראו את התמונה שצורפה למכתב. כמצופה, הם ביקשו מיד מהגורמים המוסמכים לברר את הטעות, שלבסוף התבררה. סוף סיפור. עצוב לנפטרת שכך סיימה את חייה, ועצוב למשפחתה שלא זכתה להיפרד ממנה.
מתדרוכי משרד הבריאות ובתי האבות ניתן להסיק שמדובר באירוע נקודתי בלבד. שהתקלה הזו לא מתכתבת עם היחס של הממשלה, שלנו כחברה, לבני האדם שאיבדו את חייהם לנגיף.
אנחנו זוכרים שלפני כחודש, שרת הפנים איילת שקד התראיינה ואמרה שעל החברה "להכיל את המתים". אחד יותר, אחד פחות- זה לא משנה, יש לחיות לצד המגפה וליד קורבנותיה. הרי גם ככה הנפטרים בכל מקרה מבוגרים, והיעדרותם לא תפגע במשק, שעליו נזהרת הממשלה לשמור מכל וכל.
והמציאות הזו עצובה. בסוף, ההוראות שמגיעות מלמעלה מבוצעות בבתי החולים ובמוסדות הגריאטריים. כי אם אנחנו מכילים את המתים, את מה כבר לא נוכל להכיל?
