אפשר לומר שהאלבום החדש של אביתר בנאי, 'החיים מתחילים לנגן', מלא בחשבון נפש ובחשיפה אישית חסרת פשרות. רגע לפני שחודש אלול מפנה את מקומו לשנה החדשה, הגיע הזמן לשים את הלב על השולחן בפעם האחרונה לשנה זו, כמו שרק בנאי יודע לעשות. למה הרגיש ריקנות וכאב בחייו? מהי נקודת המוצא שממנה הוא שואף לצאת אל עבר נקודת מבט חדשה?
כך כתב:
"לכבוד חודש אלול וזמן חשבון הנפש כתבתי לעצמי את סיפור חיי. ניסיתי להעלות את כל הזכרונות ולפגוש את מי שהייתי ואת העבר שלי. כתבתי חמישים דפי פוליו. במהלך הכתיבה כל הזמן הרגשתי איך החיים שלי פעם היו ריקים וכואבים ואיזה מזל שעכשיו הם כבר לא. תיארתי שוב ושוב זיכרונות כואבים. ביקורת עצמית, אשמה. כנות שורטת. חסרת פשרות".
"כשסיימתי לכתוב עשיתי מעשה נועז וחשוף וקראתי את כל מה שכתבתי למורה הדרך שלי. כשסיימתי לקרוא הוא אמר לי – 'אם אתה רואה ריקנות בחיים שלך אז, כנראה שאתה מרגיש ריקנות בחיים שלך גם היום. זה כמו שאשה בהריון רואה רק נשים בהריון ברחוב. מה שאתה מרגיש זה גם מה שאתה רואה. לחיות עם אלוהים זה לראות ולדעת שהוא איתך, ושהוא היה איתך גם במקומות הכי רחוקים וכואבים. אתה אף פעם לא לבד. אף פעם לא היית. כל כך הרבה טוב היה בחיים שלך. תוסיף מזה קצת לסיפור המופלא והמדהים של חייך'".
"התחלתי לכתוב מהתחלה. שינוי נקודת המבט מרפאה אותי. סימן לבריאות נפשית היא חמלה ואומץ וצריך לעבור בכנות ובנכונות דרך החולי כדי להגיע לשם. זאת הדרך שאני בה נוסע. עוד לא הגעתי, אבל אני נוסע. לומד לכתוב את הסיפור מהתחלה. בעיניים של אהבה".
"מורה אחר אמר לי השבוע שנקודת המוצא היא מה שאתה תמצא בסוף. אם נקודת המוצא שלך היא שיש אהבה בעולם, אתה תמצא אהבה בסוף. אם נקודת המוצא שלך היא ה'אין על מי לסמוך' – תמצא את עצמך בסוף לבד. ראש השנה הוא זמן של בירור נקודת המוצא. יש אהבה בעולם. זאת נקודת המוצא שלנו השנה. אוהב אתכם. שנה טובה ומתוקה".
