בראש השנה נוהגים להביא לשולחן סימנים: תפוח בדבש – כדי שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה, רימון – שירבו זכויות כרימון, וכו'. כמו כן מביאים גם ראש של דג, ואומרים "שנהיה לראש ולא לזנב".
בחור אחד שלח שאלה לרבו וסיפר על כך שמצב הזוגיות שלו בכי רע. השיא הגיע בראש השנה, כשאשתו הגישה לו במקום את הראש, את הזנב – ואמרה לו: "כל אחד מקבל מה שמתאים לו". הבחור היה שבור, כל ראש השנה שלו נהרס והוא שבור ורצוץ.
מה אתם הייתם עושים במצב כזה?
בינינו, מה אכפת לנו לאכול זנב? מה כל העניין שאוכלים ראש ואומרים "שנהיה לראש ולא לזנב"? אחת הסיבות היא שראש פירושו מוביל. הזנב הוא מובל. כל אחד מאתנו רוצה להיות טוב, אך לפעמים הוא נגרר אחר שטויות – יצרים, פיתויים, מידות לא טובות. אנו מבקשים שנהיה לראש – שנוביל את עצמנו לאן שאנו רוצים להגיע, לא שנהיה לזנב – לא להיות מובלים.
אדם שמקבל בליל ראש השנה זנב, אם הוא מקבל את זה באהבה, אינו צריך סימן של ראש, כי הוא כבר ראש, הוא כבר מוביל, הוא יודע להתגבר על קשייו. לעומתו, אדם שמקבל ראש, אבל מכל דבר קטן הוא מתעצבן, מכל פיתוי הוא נשבר גם אם הוא יאכל אלף ראשים הוא עדיין זנב – כי הוא מובל.
פרשת השבוע פותחת: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם, רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם… טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ".
אומר הזוהר הקדוש, שמה שכתוב "אתם ניצבים היום" – היום זה ראש השנה, שאנו עומדים לפני השם עם כל הצדדים באישיות שלנו – "ראשיכם" – התקופות שאנו ראשים, "טפכם" -התקופות שאנו מתנהגים כמו תינוקות (לפעמים השלט ברכב "זהירות תינוק ברכב", הכוונה לנהג), "זקניכם" – התקופות שאנו מרגישים זקנים גם אם אנו צעירים – בקיצור, כל המצבים כולם.
החכמה היא לאסוף את עצמנו, ובשבת האחרונה של השנה להתחזק ולהבין שאנו, וגם החיים עצמם, קצת יותר מורכבים ממה שחשבנו. אבל מה שחשוב זה לא לברוח מעצמנו או מהקשיים, אלא להתייצב – "אתם ניצבים", להיות חזקים – לבחור להוביל, ולהאמין בעתיד טוב יותר בשנה טובה ומתוקה, וגם אם הייתה מעידה מבחינתנו או מבחינת הסובבים אותנו, לזכור להיות לרא"ש – כלומר "לעשות רצון אבינו שבשמים".
פורסם בעמוד האינסטגרם של הרב יצחק פנגר.
