ספרי הדפוס הראשונים בשפה העברית היו ברובם ספרי לימוד, אבל מדפיס אחד בשם ר' משולם קוזי, הלך לכיוון אחר לגמרי והדפיס דווקא ספר תפילה: סליחות לחודש אלול ועשרת ימי תשובה.
ר' משולם קוזי הקים בית דפוס קטן בעיירה קטנה איטלקית בשם Piove di Sacco. בית הדפוס שלו הדפיס למעשה שני ספרים בלבד – ארבעה טורים וסדר סליחות על פי מנהג אשכנז. ספר הסליחות היה ספר התפילה העברי הראשון שהודפס אי פעם, בסביבות שנת 1475.
דבר נוסף שמייחד את הסליחות העתיקות הללו היא העובדה שהצנזור הנוצרי דאג למחוק משפטים שלעגו או התפלמסו עם הנצרות. בעקבות כך, בשולי הסידור רואים את כתב היד של חזנים ומתפללים יהודים שהוסיפו את המילים שנמחקו בכתב יד בשולי הספר.
וישנה עוד עובדה מרתקת: על אף שבאותם שנים הדבר נחשב לחריג, גם נשים השתתפו בעבודה על הספר. האוצר של אוסף היהדות בספרייה הלאומית, ד"ר יואל פינקלמן סיפר שאשתו של רבי משולם השתתפה, ככל הנראה, בהוצאת הספר לאור: "אנחנו יודעים שרבי משולם הלך לעולמו תוך כדי העבודה על הוצאת ה'טור' לאור, ואלמנתו דבורה השלימה את העבודה", לדברי ד"ר פינקלמן "מכיוון שתאריך הדפוס המדויק של ספר הסליחות אינו ברור, ייתכן מאוד שאת סיום העבודה על ספר הסליחות השלימה דבורה. גם אם ספר הסליחות יצא לפני הטור – ברור שדבורה הכירה את מלאכת הדפוס, וסביר להניח שעזרה לבעלה במהלך חייו".
בעמוד הראשון נמצא משפט מפורט פרי עטה של "מרת אסתר בת ר' אשר" בכתב קליגרפי מקצועי שייתכן שהוא אפילו כתב ידה. היא מציינת ש"לעולם יחתום בעל הספר שמו על סיפור כדי שלא יבא אחד מן השוק ויערער עליו ויאמר שלי הוא".
בנוסף, בסוף הספר נמצאת עדות כתובה של אישה נוספת, מאות שנים אחרי זה שחתומה על הספר כך: "ליפהייט בת ר' אשר שליט".
ד"ר פינקלמן מציין ש"לא ידוע לנו דבר על שתי הנשים הללו, אולם נראה כי אמירת הסליחות לפני ראש השנה ויום כיפור הייתה חשובה להן במיוחד. כפי שניתן לראות, הצנזור הנוצרי עבד למחוק משפטים שלעגו לנצרות או התפלמסו עימה, אך בשוליים רואים את עבודתם של חזנים ומתפללים יהודים שהוסיפו את המילים שנמחקו בכתב יד בשולי הספר".
בספרייה הלאומית שמורים כמה מספרי הקודש העתיקים והחשובים ביותר בעולם, כמו למשל הגדות לפסח מלפני מאות שנים ומחזורי תפילה מראשית הדפוס.
