בדידות לא קשורה לכמות האנשים שסביבך, אלא לכמה מהם מבינים אותך.
אם יש לכם חמור ושור, התורה בפרשת השבוע אוסרת לחרוש עמהם יחד, "לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו". והשאלה היא – למה? מה הבעיה עם זה? למי זה מפריע? מה אכפת לתורה איך אני חורש?
יקיריי, נא לפתח רגישות.
א. הכוחות של השור והחמור לא שווים, האחד חזק יותר מהשני. ממילא, מישהו מהם הולך לסבול פה – או החזק, שיצטרך לשאת את רוב העבודה, או החלש, שיצטרך לעמוד בקצב של החזק. כדי לא לצער את מי מהם, אל תחרוש עם שור וחמור יחד. יפה, בהחלט מתחשב. יש פה הגיון.
אבל ישנו טעם נוסף, ופה לכאורה הייתי חושב שההגיון לא מסתדר:
ב. לא בכדי התורה כתבה "שור וחמור". השור הוא מעלה גירה – כלומר הוא בולע את האוכל שלו מבלי ללעוס, ולאחר זמן מעלה אותו חזרה ומתחיל ללעוס אותו. החמור לעומתו, אינו מעלה גרה. עכשיו נאמר שבעל החווה יוצא לחרישה בשעה 08:00 בבוקר. בשעה 07:00 הוא מאכיל את הבהמות, את השור ואת החמור. החמור לועס, בולע ומסיים את ארוחתו. השור, כיוון שהוא מעלה גרה, רק בלע את האוכל, ולא התחיל ללעוס. שניהם יוצאים לחרישה. פתאום, בשעה 08:30, תוך כדי ששניהם צמודים בחרישה אחד לשני, השור נזכר: יש לי בבטן אוכל! הוא מעלה אותו בתהליך העלאת הגרה, ומתחיל ללעוס. החמור, לצדו, קולט – היי, מאיפה יש לו אוכל? בעל החווה מצ'פר אותו מהצד? רק בגלל שאני חמור מפלים אותי? וממילא החמור יצטער.
אומרת התורה, אסור לך לחרוש עם שור וחמור יחדיו, כדי שלא לגרום לחמור להצטער! אתם מבינים מה שכתוב פה? אני בתור בעל חווה הייתי אומר – "זו הבעיה של החמור עם הדמיונות שלו…".
התורה מלמדת אותנו רגישות. ואם כך לבעלי חיים, כל שכן לבני אדם. כמה צריך להיזהר שלא לצער מישהו אחר, גם אם זה בא על חשבונך, וגם אם אתה אומר לעצמך – אלה השיגעונות שלה או שלו, שיסתדרו…
מצד שני, לא תמיד מתכוונים לצער אתכם. סיפרה בחורה אחת: ראיתי איזו שכנה שלי, שירדה למכולת כשכולה מרוחה בקרם, אמרתי לה: "יש לך קרם על הפנים", והיא אמרה לי: "עלק על הפנים, 700 שקל עלה לי!!!"..
לא תמיד רוצים ברעתכם או מזלזלים בכם. נסו להבין מה השיעור האמתי שאתם צריכים ללמוד פה. שנזכה לפתח רגישות מצד אחד וחסינות מצד שני, ונחיה כולנו באהבה, הבנה, שלום ורעות.
שבת שלום.
פורסם בעמוד האינסטגרם של הרב יצחק פנגר.
