כמדי שבוע, אביב אלוש משתף ברשתות החברתיות את נקודת המבט המיוחדת שלו על פרשת השבוע. מה לדעתו פרשת 'שופטים' שנקרא השבת מלמדת אותנו? איך נגיע לשיפור פנימי אמיתי? מה הקורונה מלמדת אותנו?
כך כתב:
"כדי שבאמת נצליח להשתפר כבני אדם, שיפור פנימי ואמיתי ולא רק כלפי חוץ, יש כמה כלים שמאד יכולים לעזור לנו. אבל הדבר הראשון שאיתו אנחנו צריכים להתחיל זה להעביר את השופט שחי בתוכנו תפקיד – מהמשרד לענייני חוץ בקומה ה-42 אל המשרד לענייני פנים שבקומה ה-13. התנאים הם אותם תנאים דרך אגב".
"אז אם ככה, בגדול זה די פשוט. במקום לשפוט אחרים, אנחנו מתחילים לשפוט את עצמנו. וככל שנפנים שהדברים שאנחנו רואים בחוץ ושכ"כ קל לנו לשפוט אותם, באים כדי שנסתכל פנימה וננסה להבין למה ראינו או פגשנו את אותו אדם וסיטואציה, ומה זה בא להגיד לנו עלינו – זה יחסוך מאיתנו כ"כ הרבה כעס מיותר ותסכול. למרות שאנחנו חושבים שאנחנו באים לעשות טוב ולרדוף את הצדק. וזה ממש אחלה ויפה אבל ב-99% מהמקרים זה בכלל לא התפקיד שלנו".
"'שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ'. כמובן שהפסוק מתייחס אל הכלל כדי שנצליח לחיות בחברה מתוקנת, אבל הוא לחלוטין מתייחס גם לכל אחד מאיתנו כפרט. לשמור על כל השערים שלנו! על שערי הראייה והעיניים שמצלמות בלי הפסקה ומכניסות את כל הנתונים להארד דיסק האינסופי, וכמובן משפיעות על מה שנרגיש נחשוב ונעשה. ככה גם על שערי השמיעה – שהאוזניים מקליטות את כל מה שאנחנו שומעים ומקשיבים לו. סאונדים, מוזיקה, דיבורים (איזה סוג של דיבור?), וגם הם משפיעים באופן ישיר על החיים והנפש שלנו. שער הדיבור – שמירת הפה והלשון. על מה אנחנו מדברים, איך אנחנו מדברים? עם מי? על מי ולמה? מה אנחנו אוכלים?".
"גדלנו בחברה שפרצה את כל השערים האלה. בריבוי ושפע אין סופיים. אם זה באוכל, בגדים, ב-400 ערוצי טלוויזיה – כל האופציות פתוחות. בסוגי מכוניות, במיניות. שפע ושפע ושפע, ומרוב דובים לא רואים את היער. ברוך השם אפשר להגיד שבשנתיים האחרונות, גם בעזרת הקורונה, נוצר איזה איזון והרבה מאד אנשים הבינו שזו לא הדרך ולא בא להם יותר לחיות במרדף, ושאנחנו יכולים להסתפק במועט יותר ממה שחשבנו. כי בסוף השאיפה של כולנו היא להגיע לאושר, לשמחה שהיא לא תלויה בדבר, לפילטר שישמור על כל השערים האלו מאוזנים כדי שנחיה חיים שקטים. ופשוטים = שופטים. מאחל לכולנו לב שמח ופתוח ושנזכור שאנחנו אחד".
