בפברואר 1992 הסתננו ארבע מחבלים אזרחי ישראל, לתוך מאהל של טירונים ושם רצחו את החיילים גיא פרידמן, יעקב דובינסקי ויורי פרדה, הי"ד ופצעו את סרגי זרצנסקי. מי שהקים את החוליה והוביל אותה היה מחבל בשם מוחמד אגבריה. החוליה פעלה בשם התנועה האסלאמית והאחים המוסלמים ולמען "שחרור פלסטין". הפיגוע, בדגש על זהות המחבלים והיותם אזרחים ישראלים, זעזע את המדינה, וזכה לכינוי "ליל הקלשונים".
אגבריה ושותפיו נדונו למאסרי עולם מצטברים. מאסרי עולם כאלה אינם קצובים בזמן, והציפייה הייתה שהמחבלים הארורים ינמקו בכלא עד יומם האחרון.
אבל ציפיות לחוד ומציאות לחוד.
בעוד כמה ימים יעלה עניינו של אגבריה בפני ועדת שחרורים מיוחדת שתידון בבקשתו לקצוב את עונשו. על פי חוק שחרור על תנאי ממאסר, אפילו מחבל שנושא יותר ממאסר עולם אחד יכול לפנות לוועדה המיוחדת, ולבקש את קציבת עונשו, וזאת בחלוף חמש עשרה שנות מאסר. הוועדה יכולה להמליץ לנשיא לקצוב את העונש למינימום של ארבעים שנות מאסר. אם לא המליצה הוועדה לקצוב את עונשו של המחבל, עליה לשוב ולדון בעניינו כל שנתיים.
בקשת אגבריה לקציבת עונשו מגלה חוצפה מופלגת. לא רק שמדובר באזרח ישראלי שפעל עובר האויב המר ביותר של המדינה, אלא מדובר במחבל שאף קיבל כספים מהרשות הפלסטינית כתגמול וכפרס על כך שרצח חיילי צה"ל. בשלהי 2019 אימץ שר הבטיחון דאז, וראש הממשלה דהיום, נפתלי בנט, את המלצת המכון "מבט לתקשורת פלסטינית" והורה לתפוס חלק מהכספים.
בעוד המנגנונים שמיטיבים עם מחבלים פועלים ללא הפרעה, מנגנונים אחרים שהיו אמורים להגן עלינו, אזרחי ישראל שומרי חוק (לרבות נפגעי הטרור), פשוט לא קיימים.
בשנת 2017, תוקן חוק האזרחות כדי לאפשר שלילת אזרחות של מחבל שהפר את אמוניו למדינת ישראל, ובכלל זה, ביצע מעשה טרור. הסמכות והאחריות ליישום החוק הוטלה על שר הפנים. כדי לאפשר לשר לממש את סמכותו ואחריותו, היה אמור להיקבע נוהל עבודה לפיו השב"כ או השב"ס נושאים באחריות להציף את עניינם של כל המחבלים בעלי אזרחות ישראלית בפני שר הפנים.
למרבה הצער, נוהל עבודה זה לא נקבע. הוכחה לכך הוא המחבל רושדי אבו מוך, שגם הוא אזרח ישראלי, שרצח יחד עם אחרים את החייל משה תמם, הי"ד.
קבלת הפנים לה זכה המחבל שהיה מעורב ברציחת החייל משה תמם הי"ד.
במרץ השנה פניתי אל שר הפנים, אריה דרעי, בבקשה שיפעל לשלילת אזרחותו של אבו מוך בטרם שחרורו באפריל. לפי המענה המהיר לו זכיתי, השר העביר מיד את פנייתי לבדיקת השב"כ וגורמי המשפט. התשובה חשפה את המציאות הקשה. אין נוהל עבודה סדור, והבדיקה האם לשלול את אזרחותו של מחבל פלוני תלויה בפניה של משפחת הקורבן או מי מטעמם. אם היה קיים נוהל עבודה מסודר, השר דרעי לא היה משיב לי שפנייתי הועברה לבדיקה (שמעולם לא הסתיימה), אלא שעניינו של המחבל אבו מוך נדון מזמן, וכבר הוחלט לקדם את שלילת אזרחותו.
אבל לא כך הם פני הדברים. פקידי משרד הפנים אינם רואים את עצמם אחראים להילחם נגד הטרור. שרי הפנים מבוהלים מהיועצים המשפטיים ואינם מפעילים את סמכותם. ובתי המשפט מתעלמים מהחוק ומונעים את שלילת אזרחות המחבלים.
שרת הפנים, איילת שקד, נכנסה למשרד בסערה וחיש מהר הודיעה שהיא הורתה על ביטול אזרחותם של שלושה מחבלים. השרה בחרה במקרים פשוטים שספק אם יעוררו עניין בכלל. במקביל היא הצביעה נגד הצעת חוק שיזמם ראש השב"כ לשעבר, ח"כ אבי דיכטר יחד עם ח"כ אורית סטרוק, לפיה מחבל שהסכים לקבל כסף מהרש"פ כתגמול בעד ביצוע מעשה הטרור, ייראה כמי שוויתר על אזרחותו.
אם השרה שקד אכן רצינית בכוונותיה ובנחישותה להילחם נגד הטרור, הנה ההזדמנות. בטרם תדון הוועדה המיוחדת בעניינו של אגבריה, שקד צריכה להודיע שהיא פועלת לא רק לקביעת נוהל עבודה צופה פני עתיד, אלא שהיא פועלת מיד לשלילת אזרחותו של אגבריה ושותפיו. באותה הודעה, עליה לעדכן שהיא החליטה לפעול גם לשלילת אזרחותם של רוצחי החייל משה תמם, הי"ד, כולל רושדי אבו מוך, ושל בני הדודים כרים ומאהר יונס, שרצחו את החייל אברהם ברומברג, הי"ד.
שבענו ממילים יפות. שבענו מחוקים שאינם מיושמים. יש לקוות שהשבוע ייזכר כנקודת התפנית במלחמתה של מדינת ישראל נגד אויביה מבפנים. יש לקוות שצעקתם האילמת של גיא, יעקב ויורי תרעיד את אמות הסיפים, ותביא לשינוי המיוחל. יש לקוות שמחבלים כמו אגבריה ינמקו בכלא, נעדרי כל תקווה לשוב ולהסתובב בקרב אנשים חופשיים. ככה נלחמים בטרור.
סגן אלוף (במיל׳) עו״ד מוריס הירש הוא ראש המחלקה המשפטית במכון ׳מבט לתקשורת פלסטינית׳. הוא שירת במשך 19 שנים בפרקליטות הצבאית, ובתפקידו האחרון כיהן כפרקליט איו״ש.
