שמחה בונים דיסקינד ז"ל נהרג באסון מירון. דיסקינד השאיר אחריו אישה ושני ילדים. לכובד יום ההולדת של שמחה בונים ז"ל, שיתף אחיו – אפרים, בתחושותיו ביום זה, בגעגוע הגדול, וגם סיפר על דמותו המיוחדת של אחיו ז"ל.
כך כתב:
"יום הולדת שמח? האמת שאני לא יודע מה מאחלים, אם בכלל מאחלים.. אני כותב דווקא ביום ההולדת ולא ביום הזיכרון כי כל יום הוא יום זיכרון בשבילי, בכל רגע ובכל שנייה. האמת, שתמיד ידעתי כל השנים שזכיתי באח מיוחד עם לב בגודל של כל היקום כולו, אבל פתאום זה הכה בי לתוך הפרצוף.
כשאחד החברים שלך פנה אליי כשהייתי בביקור אצל האדמו"ר מגור ושאל אותי אם אני אפרים ישראל בן חוה לא הבנתי איך הוא יודע, והוא ענה – "אחיך בונים ז"ל ביקש ממני בצוק איתן שאתפלל על אח שלו שמשרת בנחל החרדי ונמצא עכשיו בעוטף עזה, מאז ועד היום אני מזכיר את השם הזה בתפילה". ואני לא התאפקתי, באמצע בית המדרש של גור פרצתי בבכי, בכי על האח המתוק שהפסדנו, לא רק אני, כל עם ישראל.
בהמשך גם הגיעו המכתבים שכתבת מידי שבוע לחברך שהיה מאושפז בבית חולים, ושם כתבת בדיוק את מה שאני שואל אותך- "למה לחזור אתה לא חושב ובנו אתה לא מתחשב"?
אני מתגעגע, המון, ויודע שאתה תלווה אותי בכל אשר אלך, בדיוק כפי שהתפללת עליי שה' ישלח לי מלאך שומר כשהייתי בצבא. רק שלא ידעתי שבסוף תהיה זה אתה המלאך השומר.
ככה אזכור אותך תמיד, ילדות מתוקה, של מחנה על העץ בחורשה, של יום שישי בחוף השקט כשאתה מזדרז לחזור לבית להתכונן לשבת (ודווקא באותו שישי לא מיהרת לחזור הביתה??).
74 יום של געגוע, אין כבר כעס, אין תירוץ, ואין השלמה. רק כאב חד של געגוע טהור. יום הולדת 24 לאח שלנצח יישאר בן 23 ו-9 חודשים. אהבתי ואוהב לנצח! אאחל לך את שאיחלת אתה לחברך- מקווים שתבוא עוד לפני ראש השנה, ונשמח יחד בבית המקדש שיבנה במהרה. תביא לנו מתנה – את עצמך".
