מספרים על רב אחד שישב ולמד בבית כנסת. ראה אותו בחור צעיר ושחצן והחל מקנטר את הרב בקללות נמרצות. הרב לא הגיב, והמשיך ללמוד. הבחור, שראה שהרב לא מגיב, העלה את רף הקללות – ועדיין הרב לא הגיב.
שאל הבחור את הרב: "תגיד לי, אתה לא שומע את הקללות?" ענה לו הרב: "אני אכן שומע". "נו, וזה לא מפריע לך?"
"אני אענה לך", אמר הרב: "אם משהו רוצה לכבד אותך במתנות, ואתה מסרב לקבל אותן, אצל מי הן נשארות? אצל מי שרצה לתת לך אותן, נכון. אתה רצית לכבד אותי ב'מתנות' יקרות ערך, אני סירבתי לקבל, אז הן נשארו אצלך".
הבחור היה בהלם – פעם ראשונה שמישהו לא עונה לו בחזרה בכעס ועצבים. הוא הלך לביתו. בלילה הוא לא יכל להירדם. הוא חשב לעצמו, איך דיברתי בצורה נמוכה כל כך לאדם מבוגר ממני? למחרת הוא חזר לבית הכנסת וביקש מהרב סליחה. הרב אמר לו: "אין צורך לבקש סליחה, אני כבר סלחתי לך אתמול. ויותר מזה, אני היום לא מי שהייתי אתמול".
הבחור לא הבין למה הכוונה. ענה לו הרב: "גם אתה לא אותו אחד שהייתי אתמול. תראה איך אתה מדבר היום, בעדינות ובצניעות. האדם צריך להיות כמו נהר", אמר הרב, "שכל הזמן זורם ומתקדם. ואז, גם אם זורקים עליו רגבי בוץ היום, מחר לא יישאר שם סימן, כיוון שהרבה מים זרמו בנהר מאז".
זה אחד השיעורים מפרשת השבוע, ללמוד להתקדם הלאה.
בפרשתנו, פרשת מטות-מסעי, מתוארים 42 מסעות עם ישראל במדבר, מיציאת מצרים ועד ההגעה לארץ ישראל. בשם הבעל השם טוב מביאים, שמה שעם ישראל עבר במדבר, כך כל אחד מאתנו עובר בחייו. מיציאת מצרים, שזו הלידה, ועד ההגעה לתחנה האחרונה של האדם בסוף חייו.
אבל בכל ה"מסעות" שאתם עוברים – תזכרו ש"אלה מסעי בני ישראל… על פי השם" (במדבר ל"ג, א'-ב'). כלומר, מה שאתם עוברים כעת – אתם צריכים לעבור, אין פה טעות, הכול על פי השם. מה שבידיים שלכם זה להוציא את המקסימום מהמצב. להבין שזה זמני, הן לטוב והן למוטב, וכרגע, זה המצב הכי טוב עבורכם.
מסיימים השבוע את ספר במדבר. בקהילות אשכנז נוהגים לומר בסוף הקריאה: "חזק, חזק, ונתחזק". בברכה ובתפילה הזו אני רוצה לברך את כולנו, בפרט אם אתם מרגישים שאתם במקטע מאתגר מה"מסע". תהיו כמו נהר, תמשיכו להתקדם, הכול מדויק להפליא ועם חיבוק מרחוק: "חזק, חזק ונתחזק".
פורסם בעמוד האינסטגרם של הרב יצחק פנגר
