כמעט שבת שלום לכולם! את המושג "העליה הראשונה" כנראה שכולנו קראנו בספרי ההסטוריה בקשר לעליית 1882 והלאה. אך לעלייה הזו קדמו הרבה עליות ראשונות ב-180 השנים שקדמו לה. אחת מהן, היא עליית רבי חיים בן עטר ותלמידיו.
הרב בן עטר, שהשבוע חל יום פטירתו, ומכונה גם "אור החיים" הקדוש על שם הספר שכתב, החל את דרכו במרוקו כדרשן, תלמיד חכם ומגדולי הרבנים, וגם כפעיל ציבורי שהיה ידוע בדאגתו לעניי העיר. אך ככל שהעמיק בלימודו, החיבור לארץ ישראל הרחוקה הלך והעמיק.
הרב החל במסע נדודים יחד עם קהילתו ממרוקו לאיטליה, ומשם לאלכסנדריה בדרכו לארץ ישראל. הרגש הציוני מובע לא מעט פעמים בפירושיו על התורה, ושם הוא חוזר שוב ושוב על הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל, ועל הצורך לסיים את ישיבת הגלות ולחונן את הארץ משממונה.
עם הגיעו לארץ אחרי מסע נדודים ארוך, החל לנדוד עם קהילתו גם כאן בערים שונות ובהן עכו,צפת וטבריה (אליה הוזמן ע"י מחדש הישוב היהודי הרב חיים אבולעפיה), עד שלבסוף הגיע לירושלים והקים בה ישיבה וקהילה. מעבר למוסדות אלו רבי חיים בן עטר חידש את רוח הציונות והתיישבות בירושלים, והיה נושא ונותן למען יהודי העיר אל מול השלטון העותמאני.
1+לאחר שנפטר (כשנה לאחר שהתיישב בירושלים) נקבר רבי חיים בהר הזיתים. בימי השלטון הירדני על ההר, הושחתו ע"י הירדנים מצבות רבות לטובת סלילת כביש דרך ההר, ולטובת שימוש בהן לבניה. ע"פ המסופר, הטרקטור שניסה לעקור שוב ושוב את מצבתו של האור החיים, שהייתה סמל עבור יהודי ירושלים, סיים את הסיפור כשהטרקטור הפוך בתוך הואדי. המצבה והקבר שרדו את ימי השלטון הירדני וחיכו לחזרתנו, למרחבי ארץ ישראל.
אור החיים – ר' חיים בן עטר ועלייתו, הוא עוד אבן ונדבך שראוי שכולנו נכיר בבניין הארץ ובתולדות הציונות.
