בטקסט שפירסם, מסביר האלוף במיל' גרשון הכהן מדוע המהלך של נפתלי בנט הוא איננו אפשרי מבחינה מעשית ואיננו ראוי מבחינה ערכית – "בתנאים אלה של ניתוק מכל שאלת חזון שנויה במחלוקת, ראש הממשלה נפתלי בנט ימצא עצמו יושב על כיסא ראש הממשלה, כשהוא חסר כל יכולת הנהגה, כמו קברניט בגשר הפיקוד שאוחז בהגה מנותק" כתב הכהן.
הטקסט המלא שכתב האלוף במיל' גרשון הכהן:
החרדה מממשלת בנט
לפני חמישים וארבע שנים, בכמיהת חלומות לאומיים לגאולת ציון, השיגו כוחות צה"ל את הניצחון המופלא במלחמת ששת הימים.
.
בימים שאחרי הניצחון התהוותה המחלוקת הגדולה בחברה הישראלית, המפצלת מאז בין יהודים האוחזים בחלום גאולה יהודי, לבין יהודים שוויתרו על חלום גאולה והמירו אותו בחלום אירופי אמריקאי למדינה אזרחית קטנה ומתוקנת. את המחלוקת הזו מבקש נפתלי בנט לעקוף, ועל כך הכעס הגדול כאילו היה מבקש משמשון התנ"כי להסתפר, רק לכמה חודשים…
בבסיס קואליציית לפיד, הוצבה ההסכמה להניח בצד לשנה שנתיים, את השאלות הגדולות השנויות במחלוקת ולהתמקד בסדר יום אזרחי בהתמסרות לשיקום הכלכלה והחברה.
אלא שמבחינת המציאות, אין אופציה ממשית להשעות לפרק זמן את שאלות עתיד עם ישראל בארצו. בהן סוגיית עתיד המרחב ביו"ש ובקעת הירדן. המאבק המתנהל בשטח, אינו ממתין ליהודים עד שיחליטו מה הם מבקשים במולדתם. כל ממשלה בירושלים, גם אם תבקש לדחות הכרעתה, לא תוכל להימנע מנקיטת עמדה בהתוויית דרכי הפעולה הנדרשות כאן ועכשיו.
באופן העקרוני, התמקדות בענייני ההווה, תוך נטישת החזון לטווח הארוך, היא פניית עורף לליבת הרעיון הציוני. המהפכה הציונית החלה בתודעת חובה מעשית לרעיון שהטווח הארוך צריך להתחיל כאן ועכשיו. הניתוק בין הטווחים, הוא מה שאפיין את הקיום היהודי בגולה – היו אומרים "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" וממשיכים שנה אחר שנה, להתמקד רק בענייני הקיום היומיים. הדרישה לפעולה בחיבור בין הטווחים, נכונה שבעתיים לתקופה בה מדינת ישראל ניצבת בצומת מאבקים אסטרטגית.
בשבוע האחרון, במפגש במועצה אזורית מגילות, שר הביטחון בני גנץ הבהיר לראשי ההתיישבות שישכחו מאישורים לבנייה חדשה. הדגיש שהנושא בסמכותו הבלעדית כשר הביטחון. רק הוא בקשר עם האמריקאים וראש הממשלה לא מתערב. עם כל ההסכמות שכביכול הושגו על ידי מפלגות הימין בקואליציה החדשה, לטיפול בסיכול הבניה הפלסטינית בשטחי סי, ראש הממשלה בנט יגלה עד מהרה עד כמה הוא חסר אונים למול האג'נדה האישית של שריו. בתנאים אלה של ניתוק מכל שאלת חזון שנויה במחלוקת, ראש הממשלה נפתלי בנט ימצא עצמו יושב על כיסא ראש הממשלה, כשהוא חסר כל יכולת הנהגה, כמו קברניט בגשר הפיקוד שאוחז בהגה מנותק.
על רקע זה, ההסתייגות מהרכבת ממשלת בנט לפיד, אינה מתחילה בשאלת הצידוק להסתמכותה על מפלגת רע"ם. היא מתחילה בשאלה היהודית הנצחית: מה מבקשים היהודים ממדינתם היחידה? בשאלה הזו בחירתם של נפתלי בנט וחבריו מעוררת בקרב יהודים רבים חרדה. מדינת ישראל לא זקוקה למנכ"ל, היא זקוקה למנהיג עם חזון נבואי.
