תחת השם המכובס "הדמוקרטים", מסתתרת אחת ההתארגנויות הפוליטיות המסוכנות והקיצוניות שידעה מדינת ישראל. מי שמביט ברשימה המתגבשת של האיחוד בין העבודה למרצ, לא מוצא שם דמוקרטיה, אלא חבורה שנעה על הציר שבין הזיה מוחלטת לטרלול פרוגרסיבי חסר עכבות.

מדובר באוסף של אנשי שוליים, שחלקם עשו קריירה מפירוק הלכידות הישראלית, וכעת הם מבקשים לקבל לידיהם את הגה השלטון.
בראש הפירמידה עומד יאיר גולן. האיש שכבר מזמן איבד את המצפן, ולא היסס להטיח האשמות מזעזעות בחיילי צה"ל. כשגולן אומר בדם קר שישראל הורגת תינוקות בעזה "כתחביב", הוא לא רק מוציא את דיבתה של המדינה לרעה – הוא נותן רוח גבית לאויבינו הגרועים ביותר. אך חמורה מכך היא השתיקה הרועמת בתוך מפלגתו. אף אחד מחברי ה"נבחרת" שלו לא קם, לא מחה ולא צפצף.
השתיקה הזו היא הסכמה. היא ההוכחה שמדובר בחבורה שאימצה נרטיב אנטי-ישראלי מובהק, כזה שרואה בצה"ל פושע מלחמה ולא צבא העם.
החבורה הזו היא אותה חבורת סרבנים שהובילה את הקריאות להפסקת התנדבות ולפגיעה בכשירות צה"ל ברגעים הכי רגישים של המדינה. הם אלו ששמו את האידיאולוגיה הקיצונית שלהם מעל ביטחון אזרחי ישראל. עבורם, צה"ל הוא כלי משחק פוליטי, והשירות בו הוא המלצה בלבד.

כשמחברים את תמיכתם בסרבנות יחד עם עמדות של השמאל הפרוגרסיבי הכי קיצוני – כזה שמעדיף זכויות של מסתננים ואויבים על פני ביטחון אזרחי ישראל – מקבלים תערובת נפיצה שתאיים על עצם קיומנו כאן.
אבל הסכנה האמיתית היא לא רק הם, אלא ה"לגיטימציה" שהם מקבלים.
גדי איזנקוט, יאיר לפיד ובנט הם רק הווילון. הם הכסות ה"ממלכתית" שנועדה להרדים את הבוחר. האמת היא פשוטה ומבהילה: אם איזנקוט יהיה זה שירכיב את הממשלה הבאה, חבורת הטרללת הזו תהיה שם איתו. הם לא יהיו בשוליים – הם יהיו שרים בממשלה. הם ינהלו את הכלכלה, את החינוך ואולי אפילו את הביטחון של הילדים שלנו.

אי אפשר ללכת עם "הדמוקרטים" ולהרגיש ציוני. אי אפשר לשבת עם חבורה שמבזה את ערכי צה"ל ולדבר על אחדות. מדובר בחבורת קיצון שרוצה לשנות את פניה של המדינה מהיסוד, להפוך אותה למדינת כלל אזרחיה ולהחליש את עמוד השדרה היהודי והביטחוני שלה. ביום פקודה, כשהקלפיות ייפתחו, הבוחר הישראלי יצטרך להחליט: האם הוא רוצה ממשלה ציונית, או ממשלה שבה חבורת הזיות וסרבנים מחזיקה את המדינה בגרון.
