בקרב הציבור הימני נשמעת מעת לעת ביקרות על כך שהרשתות החברתיות, ובראשן פייסבוק וטוויטר, נוהגות לחסום יתר על המידה את פעילותם של של אנשי ימין הפעילים ברשתות. במהלך השבוע האחרון נחסם חשבונו של יאיר נתניהו לאחר שפירסם מודעה הקוראת להגיע להפגנה מול ביתו של ח"כ אורבך. נתניהו, שטען כי מדובר בסתימת פיות, ציין כי פוסט של תנועת השמאל הקיצונית 'קריים מיניסטר' הקורא להגיע להפגנת שמאל במקום לא נחסם מטעם טוויטר. אורבך עצמו אגב פירסם הערב כי הוא מתנגד לחסימה של יאיר נתניהו: "בישראל מותר לכל אדם להפגין ולמחות ואשמח שזה יישאר כך, גם אם ההפגנה מופנית נגדי" כתב.
ובתוך כך, הערב נחסם פוסט של העיתונאי ידידיה מאיר, בו שיתף את הטור השבועי אותו הוא כותב בעיתון בשבע. תוכן הפוסט עסק בביקורת על נפתלי בנט ובקריאה לאנשי הציונות הדתית להפגין כנגדו. על אף שמאיר טרח לציין במפורש כי הוא "מגנה אלימות מכל סוג שהוא, פיזית או מילולית", חברת פייסבוק בחרה בכל זאת לחסום את הפוסט.
חלק מתוכן הפוסט שנחסם:
"למרבה הצער והכאב – ובעיקר למרבה המבוכה – יותר מדי אנשים בציונות הדתית לא מבינים, לעניות דעתי, את האירוע של ממשלת בנט-לפיד. זה חתיכת אירוע. מהגדולים שידענו. ולמרות שאצל רבים, למעשה אצל הרוב, יש סוף סוף התפכחות מבנט – עדיין יש כאלה שמתקשים להפנים. מדויק יותר: אפילו מבין המתפכחים שמתנגדים למהלך, רבים אינם מבינים את עוצמת האירוע. כמה הוא גדול. כמה הוא מכונן. כמה רב־נפגעים הוא עלול להיות. ובעיקר, כמה צריך לעשות הכול כדי שהוא לא יקרה.
רגע, עצרו: כתבתי "לעשות הכול". אני רוצה להבהיר מיד: דיר באלק, רצח פוליטי הוא לא בין האפשרויות. אני מגנה אלימות מכל סוג שהוא, פיזית או מילולית. אבל אתם מבינים כמה צבועה התקשורת שפתאום מזדעזעת מהשיח הפוליטי, כן? אנחנו אחרי שנה ומשהו של הסתה פרועה נגד ראש הממשלה. הייתי שם, לא אחת, בהפגנות בלפור. נכון, היו שם אלפי אזרחים טובים ואכפתיים שרצו למחות נגד נתניהו. זכותם. אבל האווירה, שבוע אחרי שבוע, באזורים הקשים של ההפגנה, למשל במתחם הכניסה לבית ראש הממשלה ברחוב עזה, ליד המחסומים, הייתה של שנאה נוראה, וכן, גם של אלימות. לפעמים חשבתי לעצמי מה היה קורה אילו נתניהו היה יוצא החוצה.
ובכלל, הרי כל השפה של המחאה המטורפת נגד נתניהו מלאה במילים בוטות, לעיתים גסות, ובדימויים חולניים"…
"אתם יודעים מה? עצם זה שנפתלי בנט, שעד לפני דקה עמד בראש המגזר שכבר 25 שנים, בכל תחילת נובמבר, נכנס לכוננות מול המתקפה השנתית על שותפות פעילה ברצח פוליטי, פתאום זורם כל כך בקלות עם הספין הזה של תקשורת השמאל על הימין האלים והמסוכן – רק העניין הזה לבד, מלמד כמה ההתנהגות שלו בוגדנית.
אופס, השתמשתי במילה עם השורש האסור ב.ג.ד. טוב, סליחה, אתקן: כמה ההתנהגות שלו נלוזה, נכלולית, נבזית, חסרת מעצורים, מסוכנת. ויש לי עוד כמה מילים קשות שמותרות לשימוש, אבל אני שומר אותן להמשך הטור"..
"אבל בואו נחזור ל"אירוע". אני באמת לא מצליח להבין את האדישות בימין. למה לא יוצאים עשרות אלפים לרחובות? איפה מנהיגי הציבור? איפה הרבנים החשובים וראשי הישיבות שהורו לתלמידיהם, רק לפני כמה חודשים, לסגור את הגמרות ולנסוע לכל רחבי הארץ כדי לעשות נפשות למען בנט? הרי ברור שלחץ ציבורי מול חברי הכנסת של ימינה היה יכול ממש לשנות את התמונה. ועם כל הכבוד לח"כ גלית דיסטל־אטבריאן, ולפתחי וזמרי הנהדרים, לטלי בן ישי (היה קורע לב לראות הראיונות שלה משם. מעניין אם איילת שקד צפתה בהם, והאם היא ישנה טוב בלילה כשאמא של רותי פוגל הי"ד זועקת מול ביתה) ולעוד כמה יהודים אכפתיים שיצאו מהבית – את ההפגנות מול הבית של שקד היו אמורים לארגן המטות הגדולים של הימין. להביא אלפי אנשים בצורה מאורגנת. מועצת יש"ע, מטה מאמ"ץ, מטות ערים, נשים בירוק, נשים בכתום. סליחה אם אני מזכיר שמות של ארגונים שכבר לא פעילים, אבל בימים האחרונים אני חוזר כל הזמן לשבועות הקשים של ערב הגירוש, ואפילו אחורה יותר, לימי אוסלו, ואלה השמות שעולים לי בראש".
