אמרו רבותינו "הכל תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל", ולרבי יעקב מאיר ע"ה, שיום פטירתו חל היום ט' סיוון, לא היה הרבה מזל.
לא כשנבחר ברוב מוחץ של קולות לכהן כחכם באשי של ארץ ישראל ואף קיבל "פירמן" רשמי (כתב מינוי מהשלטון הטורקי) ואז התהפכו עליו כל מתנגדיו לבטל את מינויו בגלל תמיכתו בהשכלה ובציונות, עד שנאלץ להתפטר בעצמו, שלא לגרור מחלוקות בקהילה היהודית שגם ככה הלכה ונתפלגה מיום ליום.
לא כשנשרפו כליל כל בתי הקהילה היהודית בסלוניקי ובתוכם כל כתביו, פסקיו, מכתביו והגיונותיו ולמעט תשובות והסכמות מעטות המעטרות כמה ספרים אחרים, לא נשאר בידינו מאומה.
ולא כשנבחר השנה לדמות החמ"ד (חינוך ממלכתי דתי) לרגל 100 שנה לרבנות הראשית, כי רוב שנת הלימודים לאיצאה לפועל כמתוכנן בעקבות מגפת הקורונה, וגם אחרי שיצאנו מהמגיפה הארורה, ביום פטירתו של הראשון לציון הנה אנחנו שוב מסוגרים בביתנו הפעם בגלל אויב אחר, גם הוא ארור.
אז בזמן שהתלמידים לא בטוח ילמדו על דמותו של הרב – הנה לכם 10 דברים שלא ידעתם על הראשון לציון רבי יעקב מאיר ע"ה.
הרב מירושלים שמתמנה בסלוניקי
1. אף שהרב נולד וגם נפטר בירושלים, היה לו קשר הדוק עם קהילת יהודי סלוניקי מכמה סיבות: אביו, כלב מאיר (המכונה "מירקאדו") נולד בסלוניקי ואף שהיה סוחר בעל שם גדול והצליח מאוד בעסקיו, עלה לציון כאשר חש כי 'עת לחננה כי בא מועד' – הגיע הזמן לעלות לארץ ישראל.
גם אשתו של הרב, רחל ע"ה, אף היא ממשפחה מיוחסת מיוון. לימים נתמנה גם הרב לרב ראשי בסאלוניקי ושימש שם כ-12 שנה עד ששב לארץ והקים כאן את הרבנות הראשית. אגב, באמצע שנות שימושו כרב הקהילה בסאלוניקי היה חפץ להתפטר ולשוב ארצה. הוא לא עשה את זה פשוט כי "רק" 1,500 מתושבי העיר היהודים שבתו ממלאכתם ועמדו בכניסה לביתו ואמרו לו "תצטרך לעבור אותנו אם תרצה ללכת".
לא מתפרנס מלימוד התורה
2. כמנהג יהודי ספרד גם הרב לא רצה להתפרנס מלימוד התורה ושאף להנות מיגיע כפיו ולכן עסק בחלפנות כספים. אך מכיוון שעבודה זו הייתה פחות נחשבת בקרב הלמדנים, עבר להתגורר ביפו, שם לא הכירו בגדולתו התורנית. הוא חזר לירושלים רק לאחר 5 שנים, כשרבי ברוך פינטו, אחד מדייני ירושלים, הקים לרב ישיבה פרטית בביתו והתחנן אליו שישוב ללמוד תורה בירושלים.
מסע מפרך של שלושה חודשים
3. אחד ממסעותיו המפורסמים ביותר כשד"ר ועד עדת הספרדים היו לבוכרה. לרב לקח שלושה חודשים של מסע מפרך להגיע לשם היות והדרך עברה דרך טורקיה, נמל אודסה ומסע מושלג לבוכרה. כמה שנים ספורות לאחר ששב הרב מבוכרה, נבנתה מסילת ברזל מבוכרה לפרס ולעירק. הדרך שארכה לרב 3 חודשים התקצרה ל-3 שבועות בלבד.
מדליות רבות, חלקן בצורת צלב
4. בניגוד להלכה הרווחת על איסור כניסה לכנסיות הנוצרים, נהג הרב היתר כן לבקר במקומות אלו. אינני יודע האם משום יחסי דיפלומטיה בהם הרב ראה חשיבות עליונה או משום שבימינו אין בכך איסור (כך פוסק גם הר"י משאש), מה שאני יודע הוא, שהרב קוק, עמיתו של הרב יעקב מאיר, לא ראה זאת בעין יפה. גם את גלימתו של הרב עיטרו מדליות רבות, חלקן בצורת צלב, והרב יעקב לא ראה בעיה בענידתן, והרב קוק, כן.
מהיכן הגיעו המדליות?
5. אם כבר דיברנו על מדליות ועיטורים, אז מה הסיפור של כל אלו? הודות להיסטוריון משה דוד גאון (אביו של יהורם גאון) וספרו המונומנטלי "יהודי המזרח בארץ ישראל" אנו יודעים מהיכן קיבל כל עיטור ועיטור, מה שמעיד אגב על תפיסתו של הרב את עבודת הרבנות – שגריר של עם ישראל, פרנס לציבור, מוציא ומביא ולא רק אחראי על הוצאת פסקי הלכה מפעם לפעם ומכירת החמץ לגויים בפסח..
ואלו הן המדליות:
א) מאת סולטן טורקיה עבד אל חמין השני, אות כבוד מג'ידיה מדרגה שניה, 1907. ב) מאת סולטן טורקיה מוחמד רישאד, אות כבוד עות'מניה מדרגה א', שעון ושרשרת זהב עם שמו חרות עליהם, 1910.
ג) מאת קונסטנטין מלך יוון, אות כבוד של קולונל צבאי, 1910.
ד) שני אותות מאלכסנדר יורש העצר של סרביה לימים מלך יוגולסביה, שרשרת הכבוד הגדולה בשנת 1908 ואות כבוד של קולונל ראשי בשנת 1920.
ה) מאת הקהילה הצרפתית, אות כבוד של המחנה "לגיון דיאוגור" ע"פ בקשת המצביא הראשי, 1918.
ו) מאת ממשלת בריטניה אות כבוד CBE של קולונל אנגלי, 1923.
ז) שני אותות מאת חוסיין מלך ערב, שרשרת הכבוד למלכי ערב בביקורו אצלו ואות כבוד מיוחד לראשי הדת, שניהם בשנת 1924.
ניסיון לאחד בין התימנים לעדה הספרדית
6. בשנת תרמ"ב הצליח לשכנע במעמד מיוחד ומרגש בעיר העתיקה את העולים מתימן (אעלה בתמ"ר, זוכרים?) שלא להקים לעצמם עדה נפרדת אלא להצטרף לעדה הספרדית הקיימת, שכן פסיקותיהם ואורח חייהם לא שונים בהרבה מאלו. התימנים הסכימו. עד שהרב נסע ליוון ואז התימנים הקימו לעצמם עדה נפרדת.
מחייה השפה העברית
7. היה מהפועלים והדוחפים הגדולים ביותר לתחיית השפה העברית יחד עם הרב חיים הירשזון וכמובן עם אליעזר בן יהודה. בזכותו קם בירושלים גן הילדים הראשון דובר השפה העברית. למעשה, מיודעתנו "האקדמיה ללשון העברית" היא גלגול מאוחר של הארגון שהוא עצמו הקים בשם "שפה ברורה".
לא רק בן יהודה – הרב שעמד מאחורי תחיית השפה העברית
לימודי השכלה ומדעים בישיבה
8. הרב נתמנה לנשיאה של ישיבת "פורת יוסף" ע"פ צוואת המקדיש יוסף ששון ז"ל מבומבאי. בין היתר דאג הרב להשלמת הבניין עוד לפני מלחמת העולם הראשונה. אגב, בימים בהם כיהן הרב כנשיא הישיבה, וגם כמה שנים לאחר מכן, תלמידי הישיבה למדו תורה יחד עם לימודי השכלה ומדעים.
"לכו אל יעקב מאיר"
9. היה יד ימינו של החכם באשי הקודם, הרב יעקב שאול אלישר ע"ה, שסמך על כל פסיקה ודעה שלו עד שהורה לכל הפונים אליו "לכו אל יעקב מאיר אשר יאמר לכם תעשו".
כך גם היה "המאמן" האישי של ממשיך דרכו הראשל"צ הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, שגם לו תקופה ברבנות בסאלוניקי, אך קצרה בהרבה. בתקופה שלא היה הרב מאיר בארץ נתחלפו כמה וכמה ראשונים לציון במאבקי כח לא יפים בלשון המעטה שהורידה פלאים את קרנו ומעמדו של תואר הראשון לציון, תקופה הנקראת "הפלייטו". מומלץ לקרוא על כך.
ללא הנצחה כמעט
10. הנצחתו של הרב לוקה בחסר, בלשון המעטה. למעט בול שיצא בשנת 2006, רחוב די קטן בשכונת מקור ברוך בירושלים, אינני מכיר עוד מפעלים או הנצחות לרב לצערנו. אודה לכם אם תאירו את עיני. לפני שבוע יצא ספר ביוגרפיה מקיף אודותיו בהוצאת יד בן-צבי, שהיא בעצם עבודת הדוקטורט של ד"ר דוד אשכנזי שעשה עבודת מחקר מדהימה שכללה קריאת כל העיתונות היהודית מיוון (בלאדינו!) של תקופת כהונתו כרב בסאלוניקי.
נסיים בדברי בעל ההילולא, בדברים שאמר בראיון לעיתון יהודי בשנגחאי: "האמונה בתחיית העם ובשיבתו לארצו היא הלאומיות וכשם שמי שאינו מקיים את התורה, אינו יהודי שלם, כך מי שמקיים את התורה, אבל אינו מאמין בתחיית האומה וארצה הוא גם כן יהודי לא שלם […] היהודי השלם הוא מי ששומר גם דת, וגם מאמין בתחייה ובגאולה […] אין לאומיות לחוד ודתיות לחוד".
הרב יעקב מאיר ע"ה – אחרון לתואר החכם באשי, ראשון לכהן כהרב הראשי לישראל בתואר הראשון לציון, 82 שנים לפטירתו. זכותו יגן עלינו ועל כל עם ישראל, אמן
הראל מקייס הוא חוקר משנת חכמי ספרד, מוסמך לרבנות ובעל תואר שני בחינוך. ניתן לחפש פינות על פיוטים תחת – "#ידידי_השכחת?" בפייסבוק.
