אנו נמצאים בתקופה בוערת, תרתי משמע. אויבים מבית ומחוץ קמים עלינו לכלותינו, ולכן – יותר מתמיד – זה הזמן להתאחד.
בפרשה של השבוע מסופר על סדר הדגלים. לכל שבט היה דגל שלו, עם צבע שלו ועם אפיון אחר מחברו. אנו צריכים לראות מה המסר החבוי עבורנו בתוך התיאורים הללו, מן הסתם ישנם הרבה כיוונים, אך ברצוני להבליט נקודה אחת.
בניגוד לדגלים שישנם גם היום לכל מדינה ומדינה, הדגלים של השבטים ניתנו בציווי אלוקי בדיוק מרבי לכל שבט ושבט, על פי הדברים שהוא עבר ועתיד לעבור. ללמדנו שכל שבט, ובעצם לכל אחד מאתנו, יש הייחודיות שלו, השליחות שלו, ואין האחד חשוב יותר מהשני.
כמו בפאזל – כל חלק הינו שונה מהשני, ואי אפשר לומר שהאחד חשוב יותר מהשני. כך גם בעם ישראל, לכל אחד מאתנו ישנה השליחות שלו בעולם, התפקיד שלו, ה"צבע" שלו, ה"דגל" שלו והתרומה הייחודית שהוא ורק הוא יוכל להביא לעולם. ואם אנו מקנאים, פעמים רבות הדבר נובע מחוסר ידע.
מסופר על שלושה עובדים במפעל שזומנו לחדרו של המנהל כדי לקבל את המשכורת החודשית. הראשון יוצא מהחדר של המנהל ואומר לחבריו – "איזה גבר המנהל, הוא נתן לי את המשכורת + 500 ₪ לרגל החג". השני נכנס, יוצא אף הוא עם חיוך ואומר לחבריו – "איזה נחמד המנהל, נתן לי את הצ'ק של המשכורות ועוד 500 ₪ לחג". השלישי נכנס ויוצא אף הוא עם חיוך.
שואלים אותו החברה: "מה איתך?". אומר להם החבר השלישי – "גם לי נתן המנהל את המשכורת + 1500 ₪ לרגל החג…" השניים האחרים מסתכלים זה על זה וממלמלים כמה מילים של עצבים… "איזו חוצפה, תת אדם המנהל הזה… למה לנו רק 500?". הם לא ידעו שלעובד השלישי יש בבית ילד שמתמודד עם מחלה קשה, וכמעט כל המשכורת שלו הולכת לתרופות, אבל המנהל כן ידע, ולכן הוא צ'יפר אותו.
כל אחד עם ה"תיקון" שלו. אל תסתכל אצל השני, כי אתה לא באמת יודע את כל התמונה.
במסרים שמעבירים אנשי הממשל הם חוזרים כל הזמן על מילה אחת – "ביחד". ביחד נעבור את זה", "ביחד נתמודד". אני מסתכל על זה כמסר מהבורא – הבה נתאחד, נשים בצד את ההבדלים בין "הדגלים" שלנו ונתאחד תחת דגל אחד – "עם ישראל", ובעזרת בורא העולם ננצח!
מאחל לכולנו שבת של שלום, מתוך אחדות, ביטחון ואמונה.
פורסם בעמוד האינסטגרם של הרב יצחק פנגר.
