בדף הפייסבוק של צה"ל, התפרסם סיפורו של סרן שמיל יגיאייב, מ"פ בסיירת חרוב בחטיבת כפיר. יגיאייב ישב בכלא בגיל צעיר בעקבות עבירות סמים ואלימות, אך הצליח לעשות מהפך בחייו ולהפוך למקפד נערץ.
כך הוא סיפר:
״קוראים לי שמיל יגיאייב ואני רוצה לשתף אתכם בסיפור שלי ובעזרתו לתאר מהי אחווה ישראלית בעיניי.
נולדתי בקווקז, ועליתי עם משפחתי לארץ בגיל שנה. כשהייתי בן שש הוריי התגרשו בעקבות התנהגותו של אבי, ומאז אמי גידלה אותנו לבד.
בגיל 12 נחשפתי להשפעה רעה, שהובילה אותי למעורבות במקרי עבריינות ושימוש בסמים. הרגשתי בתקופה הזו תחושת ריקנות וחוסר שייכות. הדרך להרים ידיים הייתה קצרה, ונשרתי מהלימודים.
בגיל 14 נפתח נגדי תיק ראשון במשטרה וכעבור שנתיים כבר ישבתי בכלא על עבירות סמים ואלימות. התחושות והחוויות שעברתי היו נוראיות, הרגשתי ללא מוצא והשלמתי עם המצב – אלו הם חיי ואין אף אחד שיכול לעזור לי.
לאחר נסיונות כושלים במוסדות שיקום שונים, בגיל 17 נכנסתי בצו בית משפט למוסד טיפולי. באותה תקופה אבי נפטר כתוצאה משימוש בסמים – הרגע בו חל מפנה בחיי. הבנתי שאם לא אלך בדרך הישר ואקשיב לאנשים שרוצים בטובתי, אשאר באותו המקום ואולי אדרדר עוד יותר.
החלטתי להשתנות ובמוסד הטיפולי חוויתי לראשונה תחושת הצלחה. הרגשתי כי מאמינים בי ורוצים שאצליח. לאחר שנה וחצי סיימתי בהצלחה את תהליך השיקום וסוף סוף הרגשתי שהצלחתי להסב לאמי גאווה.
המסע שלי להגשים חלום ולהתגייס לצה"ל כלוחם התחיל מיד עם סיום השיקום – אך הדרך הייתה רצופה במכשולים, משום שניתן לי פטור משירות צבאי. התהליך היה ארוך ומייגע ורק לאחר עשרות המלצות ושיחות אישרו לי באופן חריג להתגייס.
התגייסתי בגיל 20 לחוות השומר. שם הייתה לי בפעם השנייה בחיי תחושת הצלחה, הודות למפקדות צעירות שראו את הטוב שבי והובילו אותי להצליח.
בסיום הטירונות בחוות השומר שובצתי באופן חריג לחטיבת הצנחנים ולאחר גיבוש הגעתי לסיירת. הרגשתי שאני במסלול הנכון להגשים את החלום הכי גדול שלי – להיות מפקד. נתתי את כל כולי, לא היה גבול שלא פרצתי.
לא אשכח את הרגע בו אמרו לי שאני יוצא לקורס קצינים. העיניים שלי נצצו והתרגשתי כל כך.
כיום אני מעביר מניסיוני הרב שיחות בחוות השומר ובמוסדות שיקום, כדי להעביר מסר לאותם נערים שנמצאים במקום שהייתי בו, ולגרום להם להאמין בעצמם, כמו שהאמינו בי״.
