לד שאל את אימא שלו: "אימא ממי קבלתי את האינטליגנציה שלי?"
ענתה האם: "מאבא, כי האינטליגנציה שלי עדיין איתי…".
לפעמים אנחנו חושבים שאנחנו מצחיקים, אבל בפרשתנו, פרשת תזריע-מצורע, מועלה הנושא של לשון הרע ותורת המצורע – שמוגדר כמוציא שם רע. הבה נראה איך זה קשור לכל אחד מאתנו.
אם ארצה לסכם מה זה לשון הרע במשפט אחד, זה יהיה "לדבר בגנות אדם אחר". לשון הרע הינה בכל צורת תקשורת. זה יכול לבוא בצורה הקלאסית של דיבור, אבל גם בכתיבה, לדוגמא ברשת.
בעולם הרשת אנשים מעלים תמונות שלהם, הגיגים, רעיונות – ומחכים לתגובה. פה מגיע החלק שלנו. לפעמים אנו לא אוהבים את מה שהם מעלים, או איך שהם העלו, ואנו מגיבים להם. שלא כמו בכלי המדיה האחרים – עיתונות, רדיו, טלוויזיה, בהם אמורה להיות מערכת בקרה כלשהי על ההתבטאויות, ברשת זה לא כך. כל אחד יכול לכתוב כאוות נפשו מה שהוא רוצה, על מי שהוא רוצה. אין אפילו חובה שידעו שזה הוא, וממילא הוא מרגיש חופשי יותר להשתלח, לזלזל, לפגוע, ולהעליב את השני.
חז"ל לימדו אותנו ש"המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא" (מסכת בבא מציעא דף נט). בלי להפחיד או לייאש, אבל תחשבו לרגע – אתה מעלה תגובה, מבזה ומזלזלת, וכל העולם רואה את זה. תחשבו על האנשים מהצד השני. לפעמים כותבים דברים במקומות שהאדם לא יכול למחוק את התגובות, וממילא גם אם כתבו עליו משהו לפני מספר שנים – אני יכול לראות.
ישנו סיפור מפורסם, שנעדכן אותו לימינו – על אדם שהגיע לרב וסיפר לו שפרסם ברשת פוסט פוגעני ומעליב על אדם מסוים, והפוסט קיבל אלפי שיתופים והפך להיות וויראלי. ועכשיו הוא רוצה לתקן, ומה עליו לעשות? אמר לו הרב: "תביא כרית נוצות, לך ותפזר את כל הנוצות ברחבי העיר, ומחר תנסה לאסוף את הנוצות…". כל אחד מאתנו מבין שהדבר בלתי אפשרי, שכן כל נוצה עפה למקום אחר ואין לנו שליטה עליהן. אמר הרב: "להבא תבוא לשאול אותי לפני, לא אחרי…"
הבה ניקח על עצמנו במשך שבוע, בלי נדר, לא לכתוב שום תגובה פוגענית ומעליבה. ולהיפך, לכתוב תגובות מחזקות, מעודדות ומפרגנות, ויתקיים בנו הפסוק: "מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה".
פורסם בעמוד האינסטגרם של הרב יצחק פנגר.
