זיכרון השואה עבר תמורות רבות מראשית ימי המדינה ועד ימינו אנו. אולם נדמה שהשינוי הרדיקלי ביותר מתרחש לנגד עינינו, כשהסיפור היהודי הולך ומפנה את מקומו לנרטיב האוניברסלי.
4+הרב אברהם קריגר הוא מייסד מכון "שם עולם" – מרכז מחקר, תיעוד וחינוך בנושא השואה. הרב קריגר מתאר בפנינו את השינויים שעבר זיכרון השואה בחברה הישראלית: "בשנים הראשונות למדינה הייתה תקופת השתיקה והיחס המזלזל לשורדים שהואשמו בפאסיביות", הוא מתאר. "לאחר מכן, בעקבות משפטים בינלאומיים של פושעים נאצים ועוד יותר מזה במשפט אייכמן, הניצולים מתחילים להיפתח ולספר את מה שעברו, דבר שהולך ומתגבר בשנות השמונים. זה עצמו יוצר תהודה ציבורית אחרת".
אולם כאמור, השינוי הגדול באמת מתחיל בשנים האחרונות, בערך בתחילת שנות האלפיים. "עד שנות האלפיים, הנרטיב הבסיסי של השואה היה הנרטיב היהודי, שמבדיל את הסיפור של שואת היהודים מכל אסון לאומי אחר. אולם לאט לאט החל צומח הנרטיב האוניברסלי של השואה".
הרב קריגר מסביר שבתחילה היה אפשר לייחס לשינוי הנרטיב כוונה טובה. "היו שרצו להעלות את המודעות לשואה בקרב לא-יהודים, ובשל כך ניסו לצבוע את השואה בצבעים אוניברסליים כדי לעורר אמפתיה והזדהות".
4+אולם מהר מאוד עלו על העגלה גם אנשים שפעלו לשינוי הנרטיב מכוונות פחות טהורות. קודם כל – שונאי מדינת ישראל שרצו לא להצטייר כאנטישמיים. "כדי לייצר את הבידול בין שנאת מדינת ישראל לבין אנטישמיות, יש ניסיון לרכך את השואה ובכך לגמד את העניין האנטישמי. הם מנסים לצייר את הסיפור כשנאת זרים גרידא ולא כסיפור אנטישמי.
"ממילא, הלקחים של השואה בעיניהם אינם איך לא-יהודים אמורים להתייחס לעם ישראל, אלא איך אמורים להתייחס אל הזר – והיום זה יכול גם להיות הערבי או האריתראי".
לשיטה הזו הצטרפו גם ישראלים. "אם ארצה להתבטא במתינות, אגיד שזו היסחפות של כמה יהודים למגמות אוניברסליות במחיר שכחת הנרטיב היהודי הבסיסי. אם ארצה להיות יותר בוטה, אגיד שיש פה כוונת מכוון. זה חלק מהמגמה הכוללת של חוגים מסוימים בטשטוש הזהות היהודית".
זילות השואה
הרב קריגר מפרט גם את שיטות הפעולה של החדרת הנרטיב החדש. "חלק גדול מהשיטה הוא לא לטעון באופן אקטיבי נגד הייחודיות של השואה, אלא ניסיון ליצור איזה סלט של אסונות שהשואה היא רק מרכיב אחד בתוכו. הם מציפים אסונות של אחרים, דבר שהוא ודאי לגיטימי, אבל כשהם עושים זאת בכל פעם שהם מזכירים את השואה, הם הופכים אותה להיות ענף בעץ גדול של אסונות לאומיים או שנאת זרים.
4+"מוסדות שואה בכירים בארץ החלו לשלב בתוך ימי העיון שלהם באופן די קבוע ניצול מדארפור שיספר את סיפורו או ערבי שיספר את אסונו. זה היה נוכח מאוד בכמה ממוסדות השואה המרכזיים, היום זה קצת התמתן אבל ממש עוד לא נגמר – הנרטיב הזה חזק מאוד באקדמיה ובחלק מהמוסדות".
מה ההבדל בין אוכלוסיות אחרות שהגרמנים הרגו לבין שואת העם היהודי?
"ההבדל המרכזי הוא שהגרמנים אמנם הרגו גם נכים, צוענים, הומוסקסואלים ועוד, אולם הם לא ניסו לעשות להם פיתרון סופי. הם לא ניסו למחוק את זכרם מעל אדמת אירופה.
"ניקח למשל את הצוענים. במדינות שנכבשו על ידי הגרמנים והיה בהם ריכוזים גדולים של צוענים – הם שלחו אותם להשמדה. אבל אם היה גר צועני בודד במקום מסוים – הם לא התעסקו איתו. בטח לא חיפשו אותו בקדחתנות ולא ניהלו רשימות של כל הצוענים באותה מדינה כדי לוודא שלא פספסו אף אחד. לא היה ניסיון אובססיבי למחוק את אירופה מצוענים.
"לעומת זאת, אצל היהודים, היה פה ניסיון למחוק את העם היהודי. זה הגיע עד לטירוף סביב כל יהודי ויהודי. אם באחד מאיי היוון הייתה נקודת יישוב קטנטנה עם משפחה יהודית אחת, היו הגרמנים מוציאים ספינה עם אנשי אס.אס ואפילו חיילי וורמכט כדי ללכוד אותה.
4+"הגרמנים התייחסו לעמים רבים כאל גזעים נחותים. אבל הגזע היהודי היה לא רק נחות; הוא היה גזע לעומתי. התורה הנאצית התייחסה אל היהודים כמי שבעצם קיומם מתנגדים לכל מה שהגרמניות רוצה להביא לעולם".
איך בא לידי ביטוי ההבדל בהשוואות שעורכים בין שואת היהודים לבין רצח עם של עמים אחרים?
"האוחזים בנרטיב האוניברסלי ישתמשו במילה "שואה", שהייתה מוקדשת רק לאסון היהודי במלחמת העולם השנייה, גם באירועים אחרים, ומכאן יובילו לזילותה. לא מפריע לאנשים שמנסים לטשטש את הזהות היהודית לדבר על שואת הארמנים למשל.
"אין ספק שהטורקים טבחו בארמנים והיה שם רצח עם, אולם אי אפשר להשוות בין זה לבין השואה. גם כאן, הטורקים לא ניסו להכחיד את העם הארמני מהעולם. לא מצאנו שהטורקים חיפשו אחרי ארמנים שגרו למשל בירושלים, למרות שהייתה לטורקים דריסת רגל בארץ ישראל. הם התמקדו בארמנים שגרים בשטח מדינתם. כך שלמרות אסונם הכבד, זו אינה שואת היהודים".
גדולתו של עם ישראל
לנרטיב האוניברסלי יש השלכות לא פשוטות. למשל, ההתייחסות למעורבותם של העמים בהריגת היהודים. "מדינת ישראל לא נלחמת באופן בוטה נגד אותן מגמות משיקולים פוליטיים, כיוון שהיא זקוקה לתמיכתם. זה הציב אותה בפני קונפליקט, בין הצורך להגן על הנרטיב היהודי לבין הזדקקותה למדינות האחרות. דוגמה לכך היא הניסיון לצייר את רוב הפולנים כחסידי אומות העולם, שזה שקר בוטה וגס, או הצפת האסון הפולני באופן לא מידתי.
4+"אנחנו במכון מנסים להוביל את המגמה שמספרת על השואה כסיפור יהודי עם נשמה יהודית. האירוע הנורא הזה, שאין לו אח ורע בתולדות העמים, ייחודי לא רק בטירוף של הגרמנים, אלא גם בתגובה היהודית. היהודים לא הופכים להיות מפלצות בעקבות הטראומה הזו, אלא דווקא שומרים בסך הכל על זהותם, על ערכיותם ומוסריותם. הייחודיות של השואה היא לא רק באכזריותו של המקרבן – אלא גם בגדלותו של הקורבן".
