הרב יצחק פנגר בדבר תורה לקראת פסח
"מחפשים את החמץ שבתוכנו!"
מובא בהגדה של פסח, שאילו לא היה הקב"ה מוציא את אבותינו ממצרים, אנחנו ובנינו ובני בנינו היינו משועבדים לפרעה במצרים. השאלה היא, למה? כל העבדים בעולם בסופו של דבר השתחררו. אין היום מושג של עבד כמו שהיה במצרים, אם כך, מדוע לחשוב שאם הקב"ה לא היה מוציא אותנו היינו משועבדים לפרעה עד היום? אלא יש פה יסוד שיכול להפוך לאדם את החיים.
מסביר ה"כתב סופר", שאם הקב"ה לא היה מוציא אותנו מצרים, אז מי שהיה מוציא אותנו, היה פרעה. אם פרעה היה מוציא אותנו, היינו משועבדים לו לכל החיים, מפאת המושג שנקרא "הכרת הטוב". כלומר אם מישהו עשה לך טובה כלשהי, אסור לך לשכוח את זה, ואתה במידה מסוימת "אסיר תודה" לאותו אדם. ולא רק אנחנו, אלא אנו בנינו ובני בנינו היינו משועבדים לפרעה.
אבל יותר מזה. בעשרת המכות למדנו שיש הכרת הטוב לא רק לאדם, אלא גם לדומם. משה רבנו, הייתי מצפה שהוא זה שיהיה הפותח באחד ה"מופעים" הגדולים בהיסטוריה של עם ישראל – עשר המכות. מכת דם, צפרדע – שתיהן היו מכות הפתיחה, שפגעו תחילה ביאור. בורא העולם אומר למשה רבנו: לא אתה מכה ביאור, אלא אהרן אחיך. ולמה? כי לפני 80 שנה, כאשר שמו את משה רבנו ביאור בתיבה, הוא נהנה מהיאור, היאור "עשה" עמו טובה. אתה נהנית מהיאור – אל תכה אותו.
נראה לכם שהיאור ייפגע אם משה רבנו יכה אותו? ומעבר לכך, הרבה מים זרמו בנהר מאז… הנקודה היא לא היאור. אלא שאם משה רבנו יכה ביאור, משהו בנפשו של משה רבנו ייפגם. תראו עד היכן מגיעה הכרת הטוב, כלשון חז"ל: "בור ששתית ממנו מים, אל תזרוק בו אבן".
אנחנו אולי לא בדרגה להכיר טובה לדומם, או לשונא כמו פרעה. אבל מה עם כל שאר האנשים שסביבנו? כל כך הרבה טוב אנו מקבלים מאחרים, בלי קשר בכלל אם הם התכוונו להיטיב לנו או לא, החובה שלנו היא להכיר בטוב.
הנקודה השנייה היא נטו עבורנו. אם נכיר בטוב שסביבנו, נרגיש את הטוב. תחשבו על כל הטוב שיש לכם – מהכבישים, מהחנויות, מכלי תחבורה, מחברים, ממשפחה וכו'… הדבר יגרום לכם שמחה ואושר אדירים. אבל בשביל זה צריך קודם לבער את החמץ שבתוכנו, שמייצג את האגו והגאווה, ולא לחשוב שמגיע לנו הכול.
יהי רצון שנכיר בטוב שאחרים עושים עבורנו, בטוב שבורא העולם עושה עבורנו, וכך נצא מהמצרים שלנו בשמחה.
פסח כשר ושמח.
פורסם בדף הפייסבוק של הרב יצחק פנגר
