פוסט שפירסם בדף הפייסבוק שלו, התייחס יהורם גאון לראיונות הרבים אותם מעניקים פוליטיקאים בימים אלו של קמפיין הבחירות, והעביר ביקורת קשה על האופן שבו חלק מהמראיינים בוחרים להתייחס למרואיין שלהם.
גאון העביר ביקרות על כך שהמראיינים לא מנסים להקשיב ולשמוע את דעת המרואיין אלא לתקוף אותו – "היום לא באים יותר לשאול שאלות, אלא להשמיע למרואיין את דעותיו של המראיין" כך כתב וסיכם: "ראיון אמור היה להיות בנוי משאלות ותשובות וזה כבר מזמן לא קיים".
נוסח הפוסט המלא:
השבוע אחרי ששמעתי כמה ראיונות ברדיו ובטלוויזיה, חככתי בדעתי אם אכן אני מבין את המילה "ראיון" כפי שלמדתי להכירה מילדותי, או שאבדו לה למילה תוקפה והגדרתה המקוריות בהמשך הדרך ובצוק העיתים.
מילון בן יהודה מסביר את המילה "ראיון" כמו "ראיית פני האל בעליה לרגל להקרבת הקורבן, וזה לקוח מן התלמוד בו נאמר: אלו דברים שאין להם שיעור, הפאה והביכורים ה"ראיון" וגמילות חסדים – "להֵראות את פני ה' ולהקריב קרבן" לכן זו הליכה לראות פני מלך.
מילון אבן שושן מסביר ש"ראיון הוא ביקור אצל מישהו לשם שיחה בעניין מסוים",
במילון ספיר כתוב ש"ראיון" זו פגישה עם מישהו לשאול את דעתו בנושא מסוים או כדי להכירו מקרוב", ואם אני מחפש מכנה משותף לסך פרושיה של המילה "ראיון" אזי זו מן שיחה בה מראיין שואל שאלות ומאזין לתשובות.
אז זהו, שזה כבר מזמן לא זה. ואני מציע לאקדמיה ללשון העברית למצוא מילה הולמת לראיונות של היום, כי היום לא באים יותר לשאול שאלות, אלא להשמיע למרואיין את דעותיו של המראיין.
פעם המרואיין היה הציר המרכזי בָשיח הראיוני – הוא היה המרכז, היום המראיין חשוב ממנו לאין ערוך, והוא משתמש במרואיין כדי להפגין לאומה את הידע שלו, את החכמה שלו, שנינותו ולא פעם חוצפתו למול המרואיין האומלל שטעה ובא להתראיין.
בְראיון בו יש שאלה: "מה אתה אומר על זה שאומרים עליך שאתה שקרן" איזו תשובה יכולה להינתן פרט ל"אם כך למה קראת לי לשמוע שקרים"?
היום המראיינים ברובם לא שואלים שאלות כי התשובות מעניינות אותם כמו השלג דאשתקד, הם באים עם תשובות מהבית, ו"מראיינים" לא כדי להבין עניין, לא כדי להבין כיוון, הם מכינים שאלות מחץ כדי לשבור את המרואיין, ולקבל מחיאות כפיים מן הקולגים.
מה היה בראיון? על מה דיברו? לעולם לא נדע. לעומת זאת יש לנו ניצחון מוחץ, המראיין "קיסח" את אורחו והפיל אותו לקרשים "נוק אאוט" קדימה לתחרות הבאה סליחה לראיון הבא.
ואני לא מצליח להבין איך לא קרה עדיין לאף מרואיין שסיפרו לו בראיון שהוא לא חכם במיוחד, ולא אמין, ושבסך הכל הוא כישלון מהדהד בלי סיכוי, איך לא קורה שמרואיין שבא כאורח והופך לשק חבטות, איך הוא לא קם פשוט מן ה"זירה" ומשאיר את המראיין להמשיך לענות לעצמו.
אשר לשפה העברית אני מציע לאקדמיה לחפש מילה אחרת שהולמת את הראיונות של ימינו, משהו כמו "כוכב גוסס", "האח הקטן", "הישרדות נואשת", "גירושין ממבט ראשון" – רק לא "ראיון", כי ראיון אמור היה להיות בנוי משאלות ותשובות וזה כבר מזמן לא קיים.
