ניתוח של 552,076 דו"חות שניתנו בתקופת הקורונה בין 19 במרץ 2020 ל-8 בפברואר 2021, שהתבסס על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בהתאם למספר התושבים, חתך הגילאים והמצב הסוציו-אקונומי בכל עיר ויישוב, מעלה כי אכיפת המשטרה את תקנות הקורונה לא היתה בררנית.
2+לאור פרסומים בתקשורת, שיצרו תמונה מעוותת של האכיפה המשטרתית, נמסרו נתוני הדו"חות מפרוץ המגיפה ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לצורך ניתוח מקצועי אובייקטיבי ותקף. ממצאי ניתוח הדו"חות חושפים כי בניגוד לפרסומים בכלי התקשורת על תת-אכיפה במגזר הערבי, האכיפה המשטרתית היתה גבוהה בהשוואה למגזרים אחרים. במקביל, הממצאים מגלים כי בניגוד לטענות של פוליטיקאים על כך שהמשטרה אוכפת באופן בררני ומפלה את הציבור החילוני על ידי הימנעות מאכיפה במגזר החרדי – האכיפה הותאמה לדפוסי ההפרות שאפיינו את המגזר.
כך, מהנתונים עולה כי 70% ממקבלי הדו"חות בתל אביב אינם תושבי העיר. במקביל, בית שמש מובילה בהפרות במוסדות חינוך. ושפרעם במקום הראשון לקבל דו"ח בגין אי-עטיית מסכה.
2+תל אביב, חרדים וקנסות
במשטרה טוענים כי הצגת כמות של דו"חות שנתנו שוטרים ביישוב מסוים לעומת יישוב אחר אינה מדד השוואתי, שכן ניתוח מהימן חייב לפלח את סוגי הדו"חות שניתנו, בהתייחס לגורמים שבגינם ניתנו. כך, למשל, יש לכמת את הקשר בין כמות החולים ביישוב מסויים לבין סך כל הקנסות שניתנו ביישוב זה.
על פי מומחים, חישוב כמות דו"חות שניתנו בכל עיר ויישוב והשוואתם היא טעות מגמתית, זאת מפני שיש לחשב כמות דו"חות לאלף איש בכל יישוב שתושביו מעל גיל 18. במגזר החרדי, למשל, קיימים יישובים עם גיל חציון 14 לעומת יישובים עם גיל חציון 35, והרי ילדים אינם מקבלים דו"חות.
בנוסף, לא ניתן לחשב את כמות הדו"חות בכל עיר ויישוב, ומכאן להשליך על זהות מקבלי הדו"חות או השתייכותם המגזרית. כך, למשל, במטרופולין כמו תל אביב המזוהה כעיר חילונית, רק 30% ממקבלי הדו"חות הם תושבי העיר ואילו 70% עובדים בה או מבקרים בה.
