ציפית לישועה ? זו שאלה שכל אחד מאיתנו יישאל בבוא העת ,עד 120. הצפייה לגאולה טבועה בכל יהודי, אחד משלושה עשר עיקרים. אך האם אנו זוכרים בשטף היומיום? בכל הדורות כשעם ישראל זעק הוא נושע, כמו יולדת על המשבר שהצעקה מוציאה את התינוק. את הזעקות שלנו ניתן לזהות בכל בית, כל אחד עם ההתמודדות שלו – ילדים, הורים, זקנים, רווקים, כל אחד סוחב את ה"שק "שלו.
שידור חי של האירוע, מחר בשעה 13:00
אצלי כמו כל עם ישראל זה התחיל להתעורר בגל הראשון של הקורונה. התחלנו להבין שמשהו משתנה. עם כל הקושי שהלך והתעצם מסגר לסגר – ריחוק חברתי, קשיים בפרנסה, חולי ותמותה. הבנו שזה לטובה העצמנו את הטוב והדאגה לזולת,
חשבנו מחוץ לקופסא. צריך לנצל את המקום הזה לכוון את הזעקה הפרטית שלנו לזעקה כללית לבקשת משיח גואל עכשיו כי די לסיבלותינו. ויזעקו בני ישראל אל ה' ויקם ה' מושיע לבני ישראל ויושיעם …"{שופטים ג' ט'} "ויאנחו בני ישראל…" {שמות ג' כד'} "ויצעקו בני ישראל אל השם…"{שופטים }
הרצון לגאולה טמון בכל אחד ואחד מאיתנו בכל המיגזרים. תענית אסתר זו היא עת רצון גדולה לישראל בה אנו מצווים "לך כנוס את כל היהודים וצומו עלי" ! בעת ההיא היה זה יום אבל לאומי ותפילה וזעקה לישועה. ומי יודע אם לא "לעת כזאת" העביר אותנו ה' יתברך את כל הייסורים הללו בשנה הזו.
