בפוסט שפירסם בעמוד הפייסבוק שלו, סיפר יהורם גאון מה הוא חושב על החלפות ההאשמות בין הפוליטיקאים והתכתשויות הקשות ביניהם.
כך כתב:
"כשהם מקללים האחד את השני' וכותשים לעפר אחד את דמותו של השני' ומאשימים בחורבנה של הארץ האחד את השני, ורואים את אסונה של הדמוקרטיה האחד בשני' אל תזדעזעו, זה לא רציני זו הצגה. היינו בסרט, זו רק פוליטיקה, קחו זאת בקלות – באותה רצינות כמותם, אפשר לחייך.
כי מחר כבר יתחברו הניצים והשונאים מיום האתמול, ובאותה ארשת פנים ובאותה נחרצות, הם ידברו אלינו האחד בשבחו של השני. יתעלמו מדברי הרפש של אמש ויביטו יחד בראש זקוף אל עבר השמש העולה.
על הזיכרון שלנו הם סומכים, יותר נכון על זה שאין לנו זיכרון בכלל, אבל אנחנו כן זוכרים!
ואנחנו בכלל לא נופתע שכשהם יתחברו שוב (הם יהיו חייבים להתחבר אחרת לא יגיעו לשלטון), ואז יסבירו לנו את החיבור שהובטח שלא יהיה, בחשיבות הנושא המדיני, בכך שיש אומנם משקעים, אבל שמאז הבחירות הגיעו לְהבנות "שצריך לשים את הכל בצד" וש "רק מבפנים הם יכולים להשגיח על היריב החביב מאמש",
הם ישימו הכל בצד, ואנחנו נבקש אז להחזיר את זה לאמצע, כדי לומר להם שלא חשבנו שזה יהיה אחרת ושאנחנו יודעים שזה צו השעה וצו סבתא שלי! ושתיכף נשמע את המשפט האלמותי והכי מעצבן בפוליטיקה הישראלית ש"זו העת לשלב ידיים".
תאמינו לי – אין כמו הפוליטיקאים שלנו יאים לבדיחה הידועה על אותו אדם שהולך עם ידידו ברחוב, ולמולם מתקרב אדם אחר. אומר האחד לשני בעצבנות "תראה את המלוכלך הזה שמתקרב", ואומר לו ידידו: "למה אתה אומר ככה? זה אח שלי",
אז עונה לו העצבני: "לא הבנת אותי נכון. התכוונתי מלוכלך במובן הטוב של המילה".
