הפירות היבשים הפכו לסימן ההיכר של ט"ו בשבט. זאת בשל העובדה שבעבר היהודים בגלות רצו לטעום את טעמם של הפירות מארץ ישראל, והדרך היחידה להעביר ליהודי שיושב בגולה פרי שגדל באדמת הארץ היה לייבש את הפרי כדי שיחזיק מעמד בשבועות שיחלפו מרגע קטיפתו ועד הגעתו לידיו של היהודי מוכה הגעגוע.
הפירות המיובשים הנפוצים ביותר הם צימוקים (ענבים מיובשים), תמרים, תאנים ושזיפים. פירות פחות נפוצים שעוברים תהליך ייבוש הם תפוח, בננה, אגס, אפרסק, מנגו, פפאיה, משמש, אפרסמון, תות שדה, חמוציות ואפילו עגבניות.

איך מייבשים את הפירות? התהליך הוא די פשוט – מייבשים אותם באופן טבעי על גבי יריעות שחורות לאור השמש, או באמצעות מאווררי ענק המפיקים אוויר חם. אולם פעמים רבות, כדי לתת להם "חיי מדף" ארוכים כך שיהיה אפשר לאכול אותם לאורך זמן, מוסיפים להם כימיקלים ותוספי טעם וריח שונים. למשל, על חלק מהפירות, כמו אננס ופפאיה, ניתן לראות שכבה של סוכר לבן שמזיק לבריאות. בחלק מהפירות מוסיפים סולפיטים ומשמרים אחרים שתפקידם להדגיש את צבע הפרי כמו בצימוקים זהובים או משמשים. חומרים אחרים יכולים לגרום לאלרגיות.
יתרונות וחסרונות
במאמר שפרסמו ד"ר גילה רוזן ודנה ויינר מהמחלקה לתזונה קלינית בבית חולים רמב"ם הן כותבות כי פירות יבשים עשירים בויטמינים מקבוצת B ובמינרלים (סידן, ברזל, מגנזיום, זרחן, אשלגן, נתרן ועוד).

הפירות עשירים בסיבים תזונתיים התורמים להפחתת רמת כולסטרול בדם, איזון סוכרת, להפחתת מחלות לב וסרטן וכן במניעת עצירות.
עם זאת, בכל תהליך ייבוש, הפירות מאבדים מים רבים ומצטמקים, עד כדי 15 אחוזים ממשקלם המקורי. בתהליך הייבוש הפירות גם מאבדים את רוב ויטמין C שהיה בפרי.
בנוסף, ריכוז הסוכר בפרי יבש גבוה הרבה יותר מאשר בפרי טרי, ולכן פירות יבשים הם עתירי קלוריות יותר מפירות טריים – בדרך כלל פי חמישה יותר אנרגיה מפרי טרי.

לכן מומלץ לצרוך מהם בכמות מתונה, במיוחד סוכרתיים, אנשים עם רמות טריגלצרידים גבוהות בדם וכאלו המנסים לרדת במשקל.
כשרות הפרי
מהמחלקה של "כושרות", ארגון המייעץ בענייני כשרות, הסבירו לנו אילו דברים צריך לשים אליהם לב כאשר רוצים לאכול פירות יבשים.
ראשית, פירות יבשים עוברים תהליך של עיבוד, ולכן צריך לבדוק שתהליך העיבוד והחומרים שהתווספו אל הפרי הם כשרים. זאת, כיוון שחומרי צבע, טעם וריח רבים אינם כשרים. לדבריהם, הבעייתיות הגדולה ביותר היא בפירות המסוכרים. בפירות יבשים שלא עברו תהליך עיבוד, כמו משמש מיובש, אין בעיה כזו. באתר של "כושרות" יש פירוט על כל פרי ופרי האם הוא מצריך בדיקת כשרות מיוחדת או לא.

שנית, כשקונים פירות ארץ ישראל, צריך לשים לב לשני דברים: קודם כל, שאין בהם חשש עורלה, כלומר – שעברו כבר שלוש שנים מאז ניטע עץ הפרי וניתן לאכול את הפירות. פירות המיובאים מחוץ לארץ, כגון קוקוס או משמש מיובש, מותרים באכילה ואין צורך לברר אם יש חשש עורלה (ספק עורלה בחו"ל מותר באכילה).
הדבר הנוסף שצריך לבדוק בפירות מארץ ישראל היא שהפרישו מהפירות תרומות ומעשרות. אם מדובר בפרי שגדל בבעלות יהודית, ויש ספק האם הופרשו ממנו תרומות ומעשרות – יש להפריש מהפירות ללא ברכה. פירות מחוץ לארץ או משדה שבעליו אינו יהודי – פטורים מהפרשת תרומות ומעשרות.
שלישית, צריך לשים לב שאין חרקים בפירות המיובשים. יש דרכי בדיקה שונות לפירות השונים, וגם בשביל המידע המפורט הזה ניתן להיעזר באתר "כושרות".

לסיכום, לא בטוח שכדאי לכם למלא את ט"ו בשבט בפירות יבשים. פירות טריים בריאים יותר ואין סיבה בארץ ישראל להסתפק בתחליף שהסתפקו בו אבותינו בגלות. ואם מדובר בפירות יבשים מטורקיה או תאילנד, אז האבסורד כפול ומכופל.
