עם 1.4 מיליארד סמארטפונים שמסתובבים בעולם, ברור שעוצמת הטכנולוגיה והשפעתה על חיינו רבה. לא רק בני נוער או ילדים תקועים עם העיניים בתוך המסך, גם מבוגרים מבצעים את אותה עבירה. התנהגות זו לא פוסחת גם על הורים עם ילדים קטנים.
לינדה סטון, מומחית טכנולוגיה אמריקאית, מכנה התנהגות זו, להיות עם הילד והפלאפון בו זמנית, "קשב חלקי רציף". משמעו: מתן תשומת לב חלקית ושטחית למספר מקורות מידע או משימות. סטון מבדילה בין מולטי-טאסקינג, כלומר היכולת לעשות מספר משימות במקביל, לבין קשב חלקי רציף. לדעתה, כאשר אנחנו בוחרים לעשות מספר משימות – בדרך כלל חלקן כאלו שאנחנו מסוגלים לבצע באופן אוטומטי – מטרתנו היא יעילות וזריזות, כדי להספיק יותר ואולי אף לפנות זמן איכות עבור עצמנו. מצד שני, כשהקשב שלנו מתפורר לחלקים קטנים בגלל ריבוי הגורמים אשר מסיחים את דעתנו, איננו נמצאים במצב הזה מתוך בחירה. כך, למשל, לאחר שערכנו קניות בסופרמרקט תוך שיחת טלפון אינטנסיבית, ניאלץ פעמים רבות לשוב על עקבותינו כדי להביא את המוצר שעבורו הגענו לשם מלכתחילה, אך שכחנו לקחת מהמדף.
1+התוצאות של מצב תודעתי זה של "קשב חלקי רציף" כוללות הגדלה של תחושת מתח, הפחתה ביעילות, ירידה בתוצאות המושגות, תחושה של הצפה והרגשת תסכול מתמשך. אנחנו כל כך טורחים להיות מושגים תמיד, עד שאנו הופכים לבלתי מושגים.
מחקרים אחרונים מצביעים עד כמה רשלניים הפכו אנשים עם מכשירי הפלאפון שלהם. חוקרים גילו כי 75% מההורים מתנהגים באופן מוסח, התנהגות הכוללת שליחת מסרונים או שיחה בפלאפון, בעוד ילדיהם יושבים ברכב. בנוסף, נמצא כי ילדים בני שנתיים ומטה נחשפים לחמש וחצי שעות של טלוויזיה ביום. בחישוב זה נכללים גם התוכניות שההורים רואים והילד נחשף אליהן בעקיפין.
1+איך כל זה משפיע על הילד? דבר זה עלול לעכב את התפתחות כישורי התקשורת של הילד. מחקרים מראים שכשהורים צופים בטלוויזיה, גם אם רק צופים בה כלאחר יד, הם משתמשים בפחות מילים באופן כללי, ומציגים פחות מילים חדשות כשמדברים עם ילדיהם.
מה המשמעות של כל זה? ובכן כמובן שאין ציפייה להיות מרוכזים בילד 24/7; להורות אינטנסיבית ולניהול מעיק של חיי הילד יש השלכות שליליות משלהם. אבל כשאתם מבלים יחד, שימו לב לילדכם. התמקדו באינטראקציה, שוחחו עם ילדכם בשפה עשירה ושלחו את המסר שאתם מעוניינים במה שהם אומרים.
