כשאנחנו צועדים ברחוב, ממתינים ברציף הרכבת או מטיילים בפארק, נדמה לנו שאנחנו בוחרים את מסלול ההליכה באקראיות מוחלטת. אלא שמחקר חדש מגלה כי אצל רובנו קיים דפוס קבוע ומפתיע: אנחנו נוטים לסטות שמאלה ולנוע נגד כיוון השעון, אפילו כשאנחנו לבד לגמרי במרחב.
3+המחקר, שנערך על ידי חוקרים מאוניברסיטת נווארה בספרד, עקבו החוקרים אחר מאות משתתפים בספרד וביפן. באמצעות מצלמות ורחפנים הם תיעדו את מסלולי ההליכה שלהם בשטחים פתוחים ובמתחמים מעגליים.
התוצאות היו עקביות להפליא – רוב מוחלט של הצועדים נטה שמאלה. הנטייה הזו חזרה על עצמה ללא קשר לגיל, לגודל הקבוצה, ואפילו לשאלה אם המשתתפים ימניים או שמאליים בידיהם. כדי לשלול את האפשרות שמדובר ב"אפקט עדר" או בהשפעה סביבתית, בחנו החוקרים בנפרד יותר מ-200 בני אדם שהלכו לבדם, אך הדפוס נותר בעינו, מה שמחזק את ההערכה כי מדובר בנטייה אנושית מולדת.
3+במסגרת המחקר נבדקו גם ילדים בגני משחקים ובבתי ספר, ונמצא כי הם נוטים לסטות שמאלה אף יותר ממבוגרים, ממצא המעיד כי התופעה מתקבעת כבר בשלבי החיים המוקדמים. מנגד, כשהחוקרים שאלו סטודנטים באיזה כיוון לדעתם בני אדם נוטים ללכת, רובם ניחשו דווקא את כיוון השעון (ימינה), הפוך לחלוטין מהמציאות בשטח.
הסיבה הביולוגית לנטייה שמאלה עדיין אינה ברורה, אך החוקרים מעריכים כי היא קשורה למנגנונים עצביים במוח. חיזוק אפשרי להשערה נמצא גם בטבע, שם תועדו דפוסים דומים אצל בעלי חיים – נמלים שנוטות לפנות שמאלה במהלך חיפוש מזון, ותוכונים שמעדיפים לעבור דרך פתחים הנמצאים בצד שמאל.
3+מעבר לסקרנות המדעית, לממצאים האלה יש ערך פרקטי עצום. החוקרים מסבירים כי הבנת הנטייה הטבעית לנוע נגד כיוון השעון יכולה לשנות את האופן שבו מתכננים אצטדיונים, שדות תעופה, קניונים ומוזיאונים – ולהפוך את וויסות קהל המבקרים ליעיל, נוח וזורם הרבה יותר.
