מני, שם בדוי, חי היום באושר עם אשתו ובתו הקטנה. לפני מספר שנים הוא חשב שזה לעולם לא יקרה, בעקבות נטייתו המינית. אם החוק שנידון היום בוועדת הרווחה היה מחוקק לפני מספר שנים, מני כנראה לא היה מתחתן ובטח לא היה חובק את בתו.
בשיחה עם ערוץ 20 מני מספר על התהליך שעבר ועל הטיפול שסייע לו, וגם מנסה לענות על השאלה איפה היה היום אם לא היה עובר את הטיפול הפסיכולוגי.
שלום מני. היום אתה נשוי ויש לך ילדה. זה היה תמיד מובן מאליו?
לא. זה התחיל להיות אפשרי עבורי רק לאחר השיעור התשיעי בטיפול. עד גיל 24 הייתי משוכנע שתהיה לי דרך ארוכה לעבור עד שזה יתאפשר, אם בכלל. היו לי הרבה ספקות, חשבתי לעצמי 'איזו אישה תרצה אותי?'
מאז גיל ההתבגרות לא כל כך ידעתי על מיניות, גם בגלל שגדלתי בסביבה חרדית. חתונה עבורי הייתה מחוייבות בלבד. בסביבות גיל 18 התחלתי לדבר קצת יותר על מיניות עם חברים, ואז התחלתי לשים לב לשוני ביני לבינם. לחשוב שאתחתן עם אישה היה נדמה כבלתי אפשרי.
לא הכרתי נשים, תמיד גדלתי בחברה נפרדת, ולא ידעתי אם אני נמשך רק לגברים. היה קשה לי לשקול חתונה בלי שאהיה בטוח בעצמי.
מה הטיפול שעברת? טיפול המרה?
לא היה שום דבר חריג בטיפול שעברתי.
את הטיפול עברתי במכון הישראלי למשפחה דרך ד"ר אליהו אקרמן, לאחר שבעבר דיברתי עם מספר פסיכולוגים בנושא; אני יושב, שואלים אותי שאלות ומנסים לעורר בי מחשבות, תהיות, אך ללא הצלחה.
הטיפול עם ד"ר אקרמן התבסס על שיחה, הוא חקר את אמונותיי, מחשבותיי. כל הזמן שאל אותי שאלות שעליהן הייתי צריך לחשוב ולהרהר, ובנוסף נתן לי תרגילים לעשות מחוץ לפגישות, כמו לדבר עם אישה, כשיחד עם הקפדה על שמירת נגיעה וצניעות – עליי תוך כדי השיחה 'לחקור' ולשים לב לנשיות.
הטיפול איפשר לי להבין שהייתה לי תמונה אחת ספציפית של אישה, שהיא זו שגרמה לי לדחייה, ובגללה הייתי סגור מחשבתית על צורה מוגבלת וספציפית של נשיות.
טיפולי המרה? כך הפסיכולוג עוזר לאנשים בעלי נטיות הפוכות
זה השתנה כשפגשתי לראשונה את אשתי. שתינו שוקו בדייט הראשון והיא התלכלכה קצת על הפנים, הערתי לה על כך וצחקנו יחד, והנשיות שראיתי בה ריגשה אותי.
הטיפול התבסס על עבודה עצמית גדולה – לא הדריכו אותי לחשוב בצורה מסוימת, פשוט נתנו לי כלים לפיתוח חשיבה שונה מזו שהתרגלתי אליה. כמו כן לא היה שום מגע פיזי עם המטפל, ולא סבלתי כלל בטיפול אלא להיפך – עזרו לי לבנות את עצמי מחדש, עם הומור, אהבה ואכפתיות. מעולם לא שמעתי על טיפולים מסוגים אחרים. ייתכן והם קיימים, אבל אני באופן אישי לא נחשפתי אליהם.
היום תדון ועדה בכנסת על הצעת החוק לאסור טיפולים פסיכולוגיים כמו אלו שאתה עברת. אם לא היית מקבל את הטיפול, איפה היית היום?
אם לא הייתי מקבל את הטיפול הייתי ככל הנראה מנסה לקיים יחסים מיניים הומוסקסואלים. לא הייתי מצליח לבד להביא לשינוי. אני גם יודע שלא הייתי מצליח להישאר דתי, בעיניי השינוי הזה היה בלתי אפשרי. ללא הטיפול הייתי ככל הנראה מתרחק מהדת ורווק. ייתכן וגם הייתי לוקח כדורים נגד דיכאון, וכיום אני נשוי ואב לבת.
מה אתה רוצה לומר לנערים שמתמודדים עם נטיות מיניות כמו שהיו לך?
הייתי רוצה להגיד להם שהם לא לבד. היה משפט אחד שעזר לי המון: "תשנה את האמונות שלך וכך תשתנה המציאות שלך". אבל המסר העיקרי שלי הוא לסביבה שלהם, ובעיקר למחנכים. הרי נער כזה לא יילך להתייעץ עם הוריו, הוא יילך למחנך שלו, וחשוב שהמחנך יידע למי להפנות את הנער. כי אם הם לא יידעו למי להפנות אותם זה יגרום לייאוש אצל הנער. אם הנער ישמע "מצטער, אני לא יודע מה לעשות בשבילך" זה יערער את הנער. זה מגביה את החומה מ-100 מטר ל-3 ק"מ.
הוזמנתי ע"י ד"ר אקרמן להרצות מול 200 רבנים, ושם ביקשתי מהם שיפתחו רגישות והבנה לנערים כאלה, זה מאוד חשוב. בנוסף אני גם משאיר כאן מייל לכל מי שרוצה להתייעץ, לדבר או לפרוק את סיפוריהם:
[email protected]
מני, משהו לסיום?
לסיום אני רוצה להודות לארגונים שעוזרים לנערים שמתמודדים בנטיות כאלה, כמו ה'מכון הישראלי למשפחה', וכמו ארגון 'חוסן', ארגונים שמתמחים בנושא ובזכותם אני ועוד רבים יכולנו להקים משפחה.
.
