במרץ 2019, לפני סיבוב הבחירות הראשון, המליץ היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה אביחי מנדלבליט, לפסול את מועמדתו של מיכאל בן ארי, נציג מפלגת עוצמה יהודית לכנסת. היועמ"ש ע"פ דבריו הסתמך על 'מאסה קריטית' של ראיות. ועדת הבחירות, שלא קיבלה את דעתו של היועמ"ש, פסלה את המלצתו ברוב קולות.
עוד באותו ערב, כחצי שעה לאחר החלטת הועדה, הפרקליטות הוציאה הודעה לתקשורת, שהיא הולכת לפתוח בחקירה כנגד בן ארי על 'הסתה לגזענות'. מטרת הפרסום, טען בן ארי, היא אחת ויחידה: השפעה על הדיון שנערך בבית המשפט העליון, ימים אחדים לאחר מכן, בעתירה שהגישו אנשי שמאל בכדי לפסול את בן ארי. בן ארי אכן נפסל בדיון זה.
צפו בכתבה המלאה:
אלא שהבחירות חלפו, ומנגד לא זומן בן ארי לחקירה, וזאת על אף הצהרתו של מנדלבליט כי קיימת 'מאסה קריטית' של ראיות כנגד בן ארי. רק לאחר שהוגשה עתירה של התנועה הרפורמית, שדרשה לחקור את בן ארי, הוא אכן זומן לחקירה, שבה התברר כי 'המאסה הקריטית', היא לא יותר ממספר טענות קטנות.
עד כה לא הוגש כתב אישום, אע"פ שלא נראה שיש מה להתעכב בחקירת התיק הפשוט הזה, מה גם שלטענת היועמ"ש יש כאמור 'מאסה קריטית' של ראיות. ובינתיים לא הוגש כתב אישום. בן ארי מצידו, טוען ש"כל עוד לא מוגש נגדי כתב אישום, מתברר שהפסילה שלי, היא מיצוי של רדיפה פוליטית וסתימת פיות".
מיכאל בן ארי מצידו, דורש מבג"ץ לכפות על היועמ"ש להגיש כנגדו כתב אישום ללא דיחוי, ובכך לתת לו את הזכות, שראוי שתעמוד לכל אזרח, להוכיח את חפותו ולטהר את שמו.
מתברר שקל מאוד לפסול מועמד ימני מהתמודדות לכנסת, ועוד יותר קל, לטעון שיש 'מאסה קריטית' של ראיות כנגדו. אך קשה יותר, להתמודד מולו בבית המשפט, ששם לשני הצדדים יש יכולת להתבטא.
