בני זוג הגיעו ליועץ נישואין רגע לפני שהם נכנסים מתחת לחופה. הם ביקשו ממנו שייתן להם טיפים איך להימנע ממצב של גירושין, לאור הסטטיסטיקה המבהילה.
היועץ הזוגי הביט בהם בעיניים פעורות. בדרך כלל מגיעים אליו זוגות במצב משברי, ולא כשהאהבה מלבלבת ביניהם. "עצה אחת אני אתן לכם", הוא אמר. "גם כשאתם מתווכחים ביניכם וחלוקים אף פעם אל תעלו את הגירושין כאופציה. ברגע זה על השולחן מבחינתכם, מתישהו זה יהפוך גם למציאות. לפתרון".
נזכרתי בסיפור הזה אתמול, בשעות ההמתנה הארוכות ומורטות העצבים בכנסת. בין ספין לספין, מאופטימיות זהירה לפסימיות גורפת. ברגע שבמשא ומתן בין המפלגות הממליצות עלה האיום ללכת לבחירות חדשות הדרך אל התהום הזו התקצרה פלאים. פתאום כל ראשי הסיעות התחילו לחשב מסלול מחדש, להעלות את רף הדרישות מהליכוד, וגם להאמין שהתקדים הזה – פיזור כנסת בתוך חודש מרגע השבעתה – הוא ריאלי ואופציונאלי.
אמרתי לאורך כל השבועות האחרונים שגם לליכוד יש חלק במצב אליו נקלענו. ניהול המשא ומתן היה מתנשא, איטי ולא מכבד. יעידו על כך כל ראשי המפלגות. במקום לסגור הסכמים כבר בימים הראשונים אחרי הבחירות, כשכולם נלהבים להיכנס לממשלה חדשה והדרישות יחסית צנועות, בחר יריב לוין למשוך את הזמן ולהתמהמה. זה גרם לכך שכל המפלגות התבצרו בעמדותיהן ואף הקשיחו אותן. מסמוטריץ והמשפטים, דרך החרדים וחוק הגיוס ועד ליברמן.
לא בכדי אומרים לא מעט בכירים בליכוד שאם דוד ביטן היה מנהל את המגעים הקואליציוניים הייתה קמה ממשלת 65 בתוך ימים.
השר לוין בחר היום לתקוף את ליברמן ולטעון שמהרגע הראשון יו"ר ישראל ביתנו לא רצה להיכנס לממשלה. מדוע, אם כך, הוא לא הזהיר על כך מראש ולא נערכה חשיבה מוקדמת לגבי אלטרנטיבות להקמת הממשלה? אלו הגיעו רק בשלב מאוחר מדיי.
עם זאת, המפסיד הגדול של אמש הוא ללא ספק ליברמן. בליכוד יתמקדו במערכת הבחירות הזו בציבור הבוחרים העולים מחבר העמים, נתניהו גם עשוי להודיע מראש שלא יכניס את ישראל ביתנו לממשלה הבאה ובכך לאגף את ליברמן, שרוב מצביעיו מזוהים עם הימין.
עד כמה הציבור החילוני בישראל, עולים חדשים או צברים – זה לא משנה – רואה בגיוס חרדים נושא עקרוני? האם ייתכן שליברמן הסתנוור מהחיבוק הגדול שקיבל מחילונים תומכי שמאל שחיזקו אותו על עקשנותו? הוא באמת מאמין שאותם תומכים יצביעו עבורו?
הסאגה שעצובה שהיינו עדים לה אתמול היא הוכחה נוספת לעובדה שריבוי מפלגות לא תורם לדמוקרטיה אלא לאנרכיה. ראש המפלגה הגדולה סחיט יותר ואתמול זה נגמר גם בבזבוז עצום של כספי ציבור ובהמשך שיתוק הממשלה והשלטון. אני מקווה שבבחירות האלה נראה פחות מפלגות קטנות שחולמות חלומות גדולים ויותר איחודים. רק כך מפלגת שלטון תוכל באמת לשלוט.
אומנם למפלגה הסקטוריאלית של ליברמן יש בסיס תמיכה מוצק ויכולת ארגונית נהדרת אבל גם אם הם ישמרו על כוחם או יתחזקו במנדט – נתניהו יעשה הכל כדי להעניש את ליברמן מיד אחרי הבחירות לכנסת ה 22. רק שלא יגמור כמו יריב מר אחר של ביבי. נפתלי בנט שמו.
ואם דיברנו על בנט, הרי שמדגדג לו באצבעות לחזור לפוליטיקה. הוא מבין שהימין החדש ללא איילת שקד רלוונטי בערך כמו המפלגה של גל הירש. שקד נחושה להשתלב בליכוד, ונתניהו גם שוקל ברצינות לשריין אותה בעשירייה הראשונה. היא, בניגוד לכחלון, יכולה לתרום אלקטורלית לליכוד. היא נכס. המהלך הזה ישאיר את בנט מחוץ לזירה. נתניהו לא מעוניין לצרף למפלגה את בנט, אם תהיתם.
בשמאל ייאלצו גנץ ולפיד לקבל החלטות מי יעמוד בראש כחול לבן. להערכתי הרכב הרשימה לא ישתנה, אם כי גנץ ישמח לשריין מקום של כבוד לאורלי לוי שכשלה בבחירות האחרונות. פייגלין יותר מרומז שהוא רוצה לרוץ שוב, אולי הפעם מחוזק בשחקנים אחרים שנותרו ללא בית פוליטי. בנט הוא בהחלט אופציה.
