תענית אסתר: מתי יוצא הצום?

"וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי, לְהָשִׁיב אֶל-אֶסְתֵּר: אַל-תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ, לְהִמָּלֵט בֵּית-הַמֶּלֶךְ מִכָּל-הַיְּהוּדִים… וּמִי יוֹדֵעַ–אִם-לְעֵת כָּזֹאת, הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת. וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר, לְהָשִׁיב אֶל-מָרְדֳּכָי.  ד,טז לֵךְ כְּנוֹס אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן, וְצוּמוּ עָלַי וְאַל-תֹּאכְלוּ וְאַל-תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם–גַּם-אֲנִי וְנַעֲרֹתַי, אָצוּם כֵּן; וּבְכֵן אָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר לֹא-כַדָּת, וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי, אָבָדְתִּי" (אסתר ד',ט"ו)

היום, י"ג באדר, חלה תענית אסתר שמקורה במנהג הגאונים ונתקבלה כמנהג ישראל. אנחנו צמים כנגד הצום שיזמה אסתר המלכה והורתה לנערותיה ולעם לצום עימה, שלושה ימים לפני שבאה אל המלך אחשוורוש, כדי לנסות לעשות את הבלתי אפשרי ולהתחנן בפניו על עמה.

1+

אסתר למעשה מקריבה את עצמה למען העם, שהרי לפי חוקי הארמון, אין לבוא אל המלך אם לא בהוראה. חוק שהעובר עליו, דינו מוות. היא מודעת לסכנה, אבל מרכדי אומר לה את משפט המחץ ומשכנע אותה שזה תפקידה: "מי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות" – אנחנו לא יודעים חשבונות שמיים, אבל בטוח שאם הגעת למעמד המלכה, יש לכך סיבה, ואם עם ישראל בסכנה, עלייך לעשות הכל כדי לנסות להציל את המצב.

בהוראתה לצום עליה ובאומרה למרדכי "כאשר אבדתי – אבדתי", אסתר יוצאת למשימה. ואכן, היא אמנם צלחה אותה, ושכנעה את אחשוורוש להתיר לעם למוד ולהתגונן בפני גזרת השמד, אך היא עצמה נשארת בארמון, בכלוב הזהב של מלכות פרס. שם תמשיך לעשות רצון אחשוורוש ולהאדיר את מלכותו.

הגמרא במסכת מגילה מסבירה שתקופת מגילת אסתר היא עידן של סוף הניסים, רגע ללא אור, ללא ידיעה וללא נבואה. אם עד אותה תקופה בתנ"ך היו לנו נביאים, שופטים ומנהיגים שקישרו אותנו ישירות לדבר הקב"ה – כאן, בספר האחרון בתנ"ך, אנחנו מאבדים את הקשר הישיר עם הקב"ה ובטלה הנבואה הגלויה מהעולם. הגמרא משווה את המצב הזה למצב הפרטי של אסתר כשהיא עומדת להיכנס בחצר המלך אחשוורוש ולנסות להציל את העם היהודי, ודווקא אז נסתלקה ממנה שכינה. דווקא רגע לפני הרגע הקשה ביותר בסיפור שלה, הרגע שבו היא צריכה להיכנס אל המלך ולהתחנן על עמה ועל נפשם – אסתר ברגע הזה מרגישה הכי רחוק מהקב"ה שאפשר. אחרי שעברה לבית עבודה זרה, במקום מרוחק וטמא – ארמון המלך, דווקא במקום שבו היא הכי הייתה זקוקה לו.

תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר

נראה שהנס של פורים קשור במיוחד למצב שבו נסתלקים המאורות, שמגיע איזשהו חושך למציאות. יש כאן גם קשר לתקופה בשנה שבה אנחנו נמצאים שהיא תקופת "סוף הלילה", רגע לפני השחר, האביב והפריחה. אנחנו נמצאים אחרי חודשים חשוכים וקרים ולא רואים את האור בקצה המהנרה.

אבל דווקא ברגע הזה מגיעה הגאולה, והיא מגיעה בדרך של "ונהפוכו". פתאום כל החושך הזה, המצוקה, חוסר הידיעה והסיבוך – הופכים ברגע אחד לגאולה. וזאת מכוח הצוק והזעקה של העם, דווקא מתוך החושך. מטרתה של תענית אסתר היא להעמיד אותנו במקום שבו נרגיש צורך להתחנן לאור וגאולה.

שנזכה שהקב"ה יאיר את דרכנו ומתוך כך נזכה לקבל קדושת פורים באמת, מתוך שמחה אמיתית.

(הדברים בהשראת הרב אלחנן שרלו)