במשך עשרות שנים שכבו בארונות האחסון של מוזיאון הטבע האמריקאי בניו יורק אלפי מאובנים שנאספו בראשית המאה ה-20. איש לא שיער שבין העצמות הישנות מסתתר שריד של אחד מבעלי החיים המשונים שהתקיימו אי פעם בצפון אמריקה: גמל קדום בעל צוואר ארוך במיוחד וניבים חדים ומעוקלים, המזכירים שיניים של טורף.
כעת, בעקבות מחקר מקיף שבמסגרתו נבדקו מחדש עשרות אלפי מאובנים, זיהו פלאונטולוגים סוג ומין חדשים למדע, שקיבלו את השם המדעי Vampyrocamelus welshi, או בתרגום חופשי, "גמל הערפד".
היצור הקדום שוטט ככל הנראה במישורים הנרחבים של צפון אמריקה. מאובניו נמצאו בעיקר באזורים המוכרים כיום כטקסס ואוקלהומה, וכן בנברסקה.
המאפיין הבולט ביותר שלו היה זוג ניבים עליונים עצומים ביחס לגמלים המוכרים לנו כיום. אורכם הגיע לכארבעה סנטימטרים, והם הסתיימו בחוד מעוקל לאחור. בחלק מהגולגולות התגלו גם שיניים קדמיות נוספות בעלות מבנה מחודד, שהעניקו לבעל החיים מראה מאיים במיוחד.
אלא שכאן מגיעה ההפתעה הגדולה: למרות הניבים המרשימים, החוקרים אינם סבורים כי מדובר בטורף. למעשה, בדומה לגמלים, ללמות ולאלפקות של ימינו, גם גמל הערפד היה ככל הנראה אוכל צמחים.
אז לשם מה נזקק בעל חיים צמחוני לניבים כה גדולים?
אחת ההשערות המרכזיות היא שהניבים שימשו את הזכרים בתחרות ביניהם, בדומה לנשק שמפתחים זכרים של מינים אחרים לצורך מאבק על טריטוריה או על האפשרות להזדווג. ייתכן גם שהניבים שימשו כאמצעי הרתעה מפני טורפים.
הפלאונטולוגית קתרין מריוט, ממחברות המחקר וממוזיאון הטבע האמריקאי, הסבירה כי ייתכן שהניבים מילאו תפקיד גם במשיכת נקבות, משום שהמאפיין החריג הזה ככל הנראה לא הופיע אצל הנקבות באותה צורה.

בהחלטה היסטורית: מרצדס מוכרת את האגדה – והמחיר מטורף
מבחינת מבנה הגוף, התמונה עדיין אינה שלמה. החוקרים מחזיקים בעיקר בגולגולות ובשיניים, לצד כמה עצמות גפיים וכפות רגליים שבורות. עם זאת, הממצאים מצביעים על דמיון אפשרי לסוג אחר של גמלים קדומים, Aepycamelus, שהתאפיין ברגליים ארוכות במיוחד ובצוואר המזכיר את צוואר הג'ירפה.
בני אותו סוג היו מסוגלים ככל הנראה להגיע באמצעות צווארם לצמחייה בגובה של כשלושה מטרים. ייתכן שגם גמל הערפד היה בעל מבנה גוף דומה, שאפשר לו להיזון מעלים ומענפים גבוהים. עם זאת, בהיעדר שלד שלם, מדובר עדיין בשחזור משוער ולא בתיאור ודאי של בעל החיים.
הסיפור שמאחורי התגלית מסקרן כמעט כמו בעל החיים עצמו.
בתחילת המאה ה-20 מימן הפלאונטולוג צ'יילדס פריק, שעבד עם מוזיאון הטבע האמריקאי, משלחות רבות לאיסוף מאובנים ברחבי ארצות הברית. פריק גילה עניין מיוחד במשפחת הגמליים, שמקורה בצפון אמריקה, והשקיע משאבים רבים באיסוף שרידים של מינים קדומים.
האוספים שצבר היו עצומים, אולם במשך השנים רק חלק מהמאובנים זכו לבדיקה מדעית מפורטת. רבים מהם נותרו מאוחסנים במשך עשרות שנים, ממתינים לחוקרים שיבחנו אותם מחדש.

הסרטן נעלם, החוקרים הזריקו אותו שוב – ואז הגיעה ההפתעה
במסגרת המחקר הנוכחי ערכו המדענים סקירה שיטתית של האוסף ההיסטורי, השוו בין גולגולות, שיניים ועצמות, ועדכנו את ההבנה המדעית לגבי ההתפתחות האבולוציונית של משפחת הגמליים.
במהלך העבודה התברר כי כמה מהמאובנים שנחשבו בעבר לשרידים של גמלים מוכרים משתייכים למעשה לסוג חדש. הניבים הגדולים והמעוקלים היו המאפיין המרכזי שאפשר לחוקרים להבחין בינו לבין קרוביו.
התגלית מעלה גם אפשרות מסקרנת נוספת: ייתכן שעצמות רבות שיוחסו בעבר לגמלים קדומים אחרים שייכות למעשה לגמל-הערפד. מאחר שעצמות הגפיים שלו דומות לאלו של מינים קרובים, קשה לזהות אותן ללא גולגולת או שיניים המספקות סימן זיהוי ברור.
המחקר, שנכלל במונוגרפיה מדעית העוסקת בהתפתחות הגמליים בצפון אמריקה, מדגיש את החשיבות העצומה של אוספי טבע היסטוריים. בעוד שחוקרים רבים יוצאים לחפש מאובנים חדשים בשטח, מתברר שלעיתים התגליות המפתיעות ביותר כבר נמצאות בתוך מגירות המוזיאונים.
כעת מקווים החוקרים למצוא מאובנים נוספים, ובעיקר שלד שלם יותר, שיאפשר להבין כיצד נראה גמל הערפד בחייו, כיצד נע וכיצד השתמש בניביו החריגים.
ובינתיים, התגלית מספקת תזכורת לכך שגם אחרי שנות מחקר רבות, עולם בעלי החיים הקדום עדיין מסוגל להפתיע, ולעיתים כל מה שנדרש כדי לגלות יצור שנראה כאילו יצא מסרט אימה הוא לפתוח מגירה ישנה במוזיאון.
