דלג לתוכן הראשי

חמישי , ב' כסלו תשפ"ז

LIVE

צילום: רשתות ערביות
צילום: רשתות ערביות

המוזיאון היהודי הראשון נפתח בבגדאד - וההמון מגיע לבקר

בן גביש
בן גביש

הקהילה היהודית בעיראק, שכמעט ולא קיימת, רשמה לעצמה אבן דרך מרשימה בהיסטוריה שלה • לאחרונה הוקם המוזיאון היהודי הראשון בעיר הבירה - שמושך אליו עשרות מבקרים מדי יום • אחד מהמבקרים סיפר לתקשורת העולמית: "היהודים היו בין מייסדיה של המדינה הזו"

מאז הקמת המדינה לפני 78 שנה, עיראק וישראל היו אויבות. הממשלה העיראקית ראתה בישראל גורם עוין ולא מיהרה ליצור קשרים כמו שכנתה ירדן או מצרים – כאשר בשנות ה-90 אף שוגרו טילים מעיראק לעבר ישראל במסגרת מלחמת המפרץ הראשונה.

עם זאת, ייתכן שהעם העיראקי משנה את פניו כלפי היהודים. דיווח מיוחד שמגיע מבגדאד חשף על כך שהמוזיאון היהודי החדש בעיר הבירה העיראקית הפך למקום שמושך מדי יום עשרות מבקרים מבין אזרחי המדינה. כל זאת כדי לצפות בתעודות בית ספר דהויות, מסמכים בכתב יד ותצלומים משפחתיים. המוצגים מעניקים הצצה לחלק שהיה בעבר בלתי נפרד מהחיים בעיראק, וכמעט נעלם לחלוטין.

המוזיאון שוכן במבנה ההיסטורי של בית הספר היהודי "שמש", שנוסד בשנת 1928 ברחוב א-רשיד, ציר תנועה מרכזי בבגדאד. הקהילה היהודית בעיראק פתחה את המוזיאון בחודש שעבר, בציון פומבי נדיר של המורשת היהודית במדינה. בתוך הבניין המשוחזר עוברים המבקרים בין ויטרינות תצוגה המכילות תצלומים אישיים, תעודות זהות, תעודות גמר ורישומים של תלמידים יהודים שלמדו בבית הספר, שאותו ייסד הפילנתרופ היהודי יעקב שלמה שמש.

בצילומים מהמקום שהתפרסמו בתקשורת העולמית וברשתות החברתיות נראית מנורת פליז ניצבת מעל מסמכי הארכיון, ומנורה נוספת בעלת שבעה קנים מוצגת על רקע לוחות עץ מלוטשים. בנוסף ישנם דיוקנאות ממוסגרים בשחור-לבן מעטרים את הקירות, ובהם תמונתו של ששון יחזקאל, יהודי יליד בגדאד שכיהן כשר האוצר הראשון של עיראק לאחר הקמת המדינה המודרנית ב-1920.

המוזיאון חולק כבוד גם לדמויות בולטות מהמורשת היהודית של עיראק, ובהן הזמרת המהוללת סלימה מוראד. מוראד, שנולדה למשפחה יהודית בבגדאד, זכתה לתהילה בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת כאחת הזמרות המוערכות ביותר בעיראק, ונודעה בביצועי ה"מקאם" העיראקי המסורתי, סגנון מוזיקלי ערבי קלאסי, לצד שירים פופולריים קלילים יותר. הקריירה שלה שיקפה את התפקיד המרכזי שמילאו בעבר היהודים בחיי התרבות של עיראק.

על פי הדיווחים, עד כה טרם הגיעו מבקרים יהודים, אך העיראקים פוקדים את המקום במספרים משמעותיים מאז פתיחתו, מסר הנציג המשפטי של הקהילה היהודית בעיראק.

נביל עבד אל-חמיד, תושב בגדאד בן 71 שביקר במקום פעמיים, סיפר ל-CNN כי לא האמין שהמוזיאון קיים עד שראה אותו במו עיניו. תחילה ביקר בו לבדו, ובהמשך חזר עם בתו, רופאה במקצועה, ועם ילדיה: "ראיתי את העניין של האנשים בנושא הזה, ואני מקווה שזהו זרע של טוב שיצמח בעתיד, משום שהיהודים היו בין מייסדיה של המדינה הזו", אמר. "אני מקווה שהאחראים יחשבו על השבת היהודים. ליהודים יש כאן רכוש, היסטוריה ומורשת. הלוואי שיבואו וייקחו חלק בתחייתה של המדינה".

הנציג המשפטי של הקהילה היהודית ציין כי המוזיאון הוקם כדי לשמר את זיכרון בית הספר לאחר ששינויים דמוגרפיים וכלכליים שינו את פני האזור הסמוך. לדבריו, הבניין הוא כיום חלק מאזור מסחרי ובו מחסנים, ואינו יכול עוד לפעול כבית ספר.

את הפרויקט הובילה ח'אלדה פואד אליהו, רופאת שיניים בת 64 שנולדה בבגדאד למשפחה יהודית ועומדת בראש הקהילה היהודית הקטנה שנותרה בעיראק. לדברי הנציג המשפטי, היא שואפת לשקם אתרים היסטוריים נוספים הקשורים לנוכחות היהודית בת מאות השנים במדינה, והוסיף כי כל המימון למוזיאון הגיע ממשאבי הקהילה היהודית.

ההיסטוריון סעדי אל-עיראקי בירך על הפתיחה וקרא לשימור נרחב יותר של המורשת היהודית בעיראק. "הצעד הזה נפלא ויפה, ואנחנו רוצים עוד", אמר. "אני רוצה שבתי הכנסת ייפתחו. אנחנו רוצים שגם בתי התפילה שלהם ייפתחו".

תחת השלטון העות'מאני ובמחצית הראשונה של המאה ה-20, היוו היהודים כחמישית מאוכלוסיית בגדאד. קהילות יהודיות במזרח התיכון התקיימו במשך יותר מ-2,500 שנה, אך אירועי אלימות אנטישמיים כגון פרעות "הפרהוד" והתקרבותו של השלטון העיראקי בשנות ה-30 וה-40 אל התנועה הלאומית הערבית (שהושפעה גם על ידי הרעיונות הנאצים), דחקה בהדרגה את רוב היהודים החוצה.

הקהילה היהודית בעיראק מנתה כ-150,000 נפש בשנת 1947. בין השנים 1950 ל-1952 הועלו כ-125,000 מיהודי עיראק לישראל ברכבת אווירית. כיום, נתונים עיראקיים רשמיים מראים כי בבגדאד נותרו קומץ יהודים בלבד, החיים בשקט מטעמי ביטחון, בעוד שכ-90 יהודים ממוצא כורדי עדיין מתגוררים בחבל כורדיסטן. מורשתה של הקהילה היהודית בעיראק נותרה גלויה ברחבי הבירה – מרובעי מסחר ישנים ועד לווילות על גדות הנהר, שבחזיתות הטיח שלהן חרוטים מגיני דוד.