במשך שנים הוזהרו הורים מפני ההשפעות השליליות של זמן מסך על התפתחות ילדיהם, אך מחקר חדש שפורסם בכתב העת המדעי "Pediatric Exercise Science" מציג תמונה מורכבת יותר. חוקרים מפינלנד שעקבו במשך שמונה שנים אחר 260 ילדים מצאו כי דווקא מי שבילו יותר זמן מול מסכים במהלך ילדותם נטו להציג יכולות חשיבה טובות יותר בגיל ההתבגרות. הממצאים אינם מוכיחים שזמן מסך משפר את תפקוד המוח, אך מעלים שאלות חדשות בנוגע להשפעת הטכנולוגיה על ילדים.
המחקר התבסס על נתונים שנאספו במסגרת פרויקט מחקרי רחב בפינלנד, שבו השתתפו 260 ילדים, מהם 136 בנים ו־124 בנות. המעקב החל כשהילדים היו בני שמונה לערך ונמשך עד גיל 16. לאורך התקופה אספו החוקרים מידע על הזמן שהמשתתפים בילו מול מסכים, על הפעילות הגופנית שלהם ועל משך הזמן שבו ישבו ללא תנועה.
הנתונים נאספו באמצעות שאלונים ומכשירים לבישים שמדדו פעילות גופנית. בתום שמונה השנים עברו בני הנוער מבחנים שבדקו יכולות שונות, ובהן זיכרון, קשב, מהירות תגובה ועיבוד מידע. התוצאות הפתיעו את החוקרים: ילדים שצברו יותר שעות מסך לאורך השנים נטו לקבל ציונים גבוהים יותר במבחנים שבדקו את תפקודם המחשבתי. בנוסף, הם הגיבו מהר יותר בשתי משימות שבחנו את הזיכרון לטווח קצר ואת היכולת להשתמש במידע בזמן ביצוע משימה.
לדברי החוקר פטרי ילנקו מאוניברסיטת יובסקולה בפינלנד, הממצאים מצביעים על כך שלא נכון להתייחס לכל שימוש במסכים כאל פעילות מזיקה. "אנחנו לא צריכים לראות בזמן מסך דבר מזיק בלבד", אמר. לדבריו, ייתכן שפעילויות מסוימות מול המסך דווקא מסייעות לילדים לפתח יכולות חשיבה ועיבוד מידע. "הממצאים מצביעים על כך שזמן מסך יכול לתמוך בעיבוד מידע אצל ילדים ובני נוער. ככל הנראה, השאלה החשובה היא מה בדיוק הם עושים בזמן הזה", הסביר.
החוקרים מציינים כי משחקי מחשב, למשל, עשויים לדרוש מהילדים להפעיל את הזיכרון, לקבל החלטות במהירות, לפתור בעיות ולהגיב למצבים משתנים. לעומת זאת, פעילויות אחרות מול המסך אינן בהכרח דורשות את אותן יכולות. לכן, לטענתם, אין להתייחס לצפייה בטלוויזיה, למשחקי מחשב ולשימוש בטלפון הנייד כאל פעילות אחת בעלת השפעה זהה.
המחקר בחן גם את הקשר בין פעילות גופנית בילדות לבין יכולות החשיבה בגיל ההתבגרות. באופן מפתיע, החוקרים מצאו קשר מסוים בין פעילות גופנית שאינה מאורגנת לבין תוצאות נמוכות יותר באחד ממבחני הזיכרון, בעיקר בקרב בנים. עם זאת, כאשר נבחנו הנתונים של כלל המשתתפים ונערכו בדיקות סטטיסטיות נוספות, הקשר לא נותר מובהק. בקרב הבנים הוא עדיין הופיע.
החוקרים העלו אפשרות שילדים המקדישים זמן רב לפעילות גופנית חופשית מבלים פחות זמן בפעילויות אחרות שעשויות לתרום לפיתוח החשיבה, כמו קריאה, כתיבה והכנת שיעורי בית. על אף זאת, אין בממצאים הוכחה לכך שפעילות גופנית פוגעת בזיכרון, והם אינם סותרים את היתרונות הבריאותיים המוכרים של פעילות גופנית לילדים.
למרות התוצאות המפתיעות, החוקרים אינם ממליצים להגדיל באופן גורף את זמן המסך של ילדים. הסיבה המרכזית היא שהמחקר מצא קשר בין שימוש במסכים לבין תפקוד מחשבתי טוב יותר, אך לא הוכיח שהמסכים עצמם הם שגרמו לשיפור. ייתכן שילדים בעלי יכולות חשיבה מפותחות יותר נמשכים מלכתחילה לפעילויות מסוימות מול המסך, או שגורמים אחרים השפיעו על התוצאות.
בנוסף, מחקרים קודמים מצאו קשרים בין שימוש ממושך במסכים לבין קשיים התנהגותיים, בעיות בריאותיות והשפעות אפשריות על התפתחות ילדים. המסקנה המרכזית שעולה מהמחקר היא שהשאלה אינה רק כמה שעות ילדים מבלים מול מסכים, אלא גם כיצד הם מנצלים את הזמן הזה. משחק מחשב שמחייב חשיבה, תכנון וקבלת החלטות עשוי להיות שונה מאוד מצפייה ממושכת בתכנים שאינם דורשים מעורבות פעילה.
