דלג לתוכן הראשי
מתן כהנא | צילום: נועם מושקוביץ / דני שם טוב, דוברות הכנסת
מתן כהנא | צילום: נועם מושקוביץ / דני שם טוב, דוברות הכנסת
נעמי דיסקין
נעמי דיסקין


הציונות הדתית הפסיקה להתנצל: הסיבה האמיתית לסערת "עולם קטן"

הסערה סביב שער "עולם קטן" היא רק התירוץ: מה שבאמת מפריע למבקרים הוא שעיתון דתי-לאומי מעז להביע עמדה פוליטית ולא מתנצל עליה • אחרי שנים של ניסיונות להשתיק את הציונות הדתית, הגיע הזמן להפסיק להתנצל - גם על הנחת תפילין וגם על אמירת האמת בקול


השבוע, באחת התעשיות הביטחוניות, התקיים ניסוי חשוב בטכנולוגיה חדשה שטרם נחשפה. מתוקף תפקידי, לקחתי חלק בהובלת הניסוי. הפעילות החלה בשעות הבוקר המוקדמות, ולכולם היה מאוד חשוב שזה יצליח. תגובתי לייחולים של כולם להצלחה, הייתה באופן טבעי: "יאללה תניחו תפילין ותתפללו". וכן, אמרתי את זה בקול, ואפילו בנימה הומוריסטית מאתגרת שרומזת: "נראה אתכם". ולטובת ההקשר, כולם סביבי היו גברים חילונים.

צילום: דוד כהן, פלאש90

תופתעו (או לא), ההצעה שלי פתחה שרשרת אירועים מרשימה: אחד החבר'ה אמרה "וואלה דווקא יש לי תפילין באוטו" והלך לשלוף אותם. תוך כמה דקות כמה מהם היו אחרי הנחה כהלכתה (שכמובן לוותה בתמונות על רקע פסטורלי). בלי התנצלויות על הדתה, בלי ניסיון להיכנס לעומק הדברים, פשוט ככה, באופן טבעי. אל תדאגו – אף אחד מהם לא חזר בתשובה.

"ראיס אל כנסת": השער החריג של 'עולם קטן' נגד מתן כהנא

אתמול 10:06יהונתן יפרח

לא תמיד הייתי שולפת כזה משפט באופן טבעי. היו תקופות שניסו ללמד אותנו לשתוק בדברים האלה: אנחנו נעשה מה שאנחנו צריכים, ושלא נעז אפילו להציע שאחרים יעשו, גם לא באווירה טובה, שחס ושלום לא יחשבו שאנחנו כופים עליהם משהו. על בשרי למדתי שכל פעם שלא חששתי להביע את עצמי בקולף הדבר נתפס הרבה יותר טוב מאשר אם הייתי מתנצלת, או מנסה להסתיר את המעשים "הפרימיטיביים" שלי. ואף אחד מעולם לא הרגיש שאני כופה עליו משהו. תנסו, לא תתחרטו.

ולסערה השבועית: כותרת בעיתון דתי לאומי. רק אל תשכחו להזכיר לנו מה מותר ומה אסור לציונות הדתית. בזמן כתיבת שורות אלו, הנושא עוד לא הפך ויראלי מידי – אך אני צופה שביומיים הקרובים רובנו לא נפספס את האירוע. עיתון "עולם קטן", שמזוהה עם הציבור הדתי לאומי כבר כמה עשורים, פרסם בעמוד השער שלו תמונה של מתן כהנא, יו"ר הכנסת הנכנס, מעוטר בכתובים ערביים, מלווה בכותרת "ראיס אל כנסת" שפירושו בערבית "ראש הכנסת".

מעט רקע למי שפספס: השבוע מתן כהנא מונה ליו"ר הכנסת בזכות הקולות של המפלגות הערביות, שמונות כרגע 19 אצבעות מתוך 120 ח"כים. הם היו לשון המאזניים והם אלו שהכריעו: מתן, אתה יו"ר הכנסת בזכותנו, אל תשכח.
זו פעם ראשונה בכנסת ישראל שקורה דבר כזה. אומנם היו סיעות ערביות שהצביעו בעבר בעד יו"ר כנסת שנבחר (מיקי לוי) אך גם בלעדיהן הוא היה מקבל רוב. לראשונה, ללא המפלגות הערביות, יו"ר הכנסת הנוכחי לא היה יכול להיבחר כלל.

יו"ר הכנסת הנבחר מתן כהנא | צילום: יונתן סינדל, פלאש 90

נוסיף את המובן מאליו (מוזמנים לבדוק אותי) המפלגות הערביות כיום הינן מפלגות אנטי ציוניות שמתנגדות לקיום שלנו כאן בארץ ישראל במדינת היהודים. ועכשיו, הם קיבלו שוט ארוך להצליף בו באחד הדרגים הבכירים ביותר, באיש שקובע את סדר היום במדינה: אילו החלטות יתקבלו, ואילו יישארו ללא מענה. בפשטות: עם שוט כזה, יו"ר כנסת הנוכחי לא יצליח לדאוג לאינטרסים של מדינה יהודית בארץ ישראל.

עכשיו, יש למישהו עוד ספק שיש מקום לביקורת על המהלך? הכותרת הראשית ב"עולם קטן" מתארת בדיוק את המקרה: תרגום ערבי לצמד המילים "יו"ר הכנסת" שמשמעותה הערבים הכריעו. והאם יש עוד ספק, לגבי זה שיתכן ועיתון של דתיים לאומיים יראה בזה שערורייה ויפתח בזה מהדורות? לי דווקא זה מאוד מסתדר. החשש קיים ואמיתי – אצבעות שלא רוצות אותנו פה הכריעו לגבי אחד התפקידים החשובים במדינה.

ובכל זאת, מפלגות התומכות במהלך פתאום גילו עניין בעיתון שעד לאחרונה היה אנונימי בשבילם, זעקות על "הסתה", "גזענות", "הכתובת הייתה על הקיר" ועוד. כמה דוגמאות מגוחכות במיוחד: חילי טרופר, ממפלגתו של מתן כהנא, כתב "מכוערים במיוחד הם המקרים בהם הלבנת פנים, רוע ופלגנות מתעטפים באצטלה דתית". לא הבנתי, לדתיים אסור להביע עמדה בנושאים פוליטיים? ואם תיווך המציאות הוא הלבנת פנים בעינך – מדוע לכתחילה עשיתם זאת? באמת ציפיתם שלא תהיה ביקורת?

תגובתו של יו"ר המפלגה, אייזנקוט, ממשיכה את קו ההתנשאות: "במקום לכבד את הכרעת הבוחר, שופרות נתניהו יצאו למסע השחרה והסתה". לא, אדון אייזנקוט! לא נכבד הכרעה של תומכי טרור! לא הכותרת בעיתון היא שמשחירה את המעשה, המעשה הוא שחור ואתם אלו המנסים להלבין אותו! הניסיון להקטין כל דבר שמגיע מהצד הימני של המפה ולקרוא לו "שופר של נתניהו" כבר איבד מהאפקטיביות שלו. שלא לומר, נהיה יותר ויותר גזעני. הרי ידוע שגוש הימין במדינה לא מסוגל לחשוב בעצמו.

צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

וממה כולם היו בשוק? מהשייכות של "עולם קטן". את "עולם קטן" אני זוכרת עוד מימי כחניכה בבני עקיבא. מודה, באותם ימים לא עניין אותי יותר מידי התוכן – אלא בעיקר איזו כיפה סרוגה פרסמו בעמוד הראשי (חיפשתי רעיונות לסריגה בעצמי). אבל כן זכור לי המרדף אחרי העלונים הבודדים שחולקו ביציאה מבית הכנסת, ומי שהיה משיג עותק היה החניך המבוקש ביותר באותה שבת. מאז, ומטבע הדברים, העיתון עבר שינויים: מדיווחי אקטואליה מגזריים, לאקטואליה ארצית. מפנייה עיקרית לנוער, לפנייה לכלל ציבור הקוראים. לאחרונה גם התרחב מאוד וכולל בתוכו שורת כתבים רצינית וחדישה.

זה מה שהפך את הביקורת על הכתבתה לחריפה יותר: איך יתכן שעיתון דתי לאומי, שמחולק בבית כנסת, מפרסם דבר כזה?! מה, הציבור הדתי לאומי לא אמור לחלק רק עלונים העוסקים בהלכות ודברי תורה? וואלה, לא. אני כבר מזמן לא עסוקה כל היום בהצנעת זהותי, ולא מסתפקת רק בדוגמא אישית, אלא בהבעה עצמית פעילה בכל חברה בה אני נמצאת. כן, גם ביום של ניסוי טכנולוגי. תמו הימים בהם הצליחו להשתיק אותנו 20 שנה בטענה שאנחנו רצחנו את רבין. לא רצחנו את רבין, לא רצחנו איש. איננו אלימים, ואיננו טיפשים. ואם לא שמתם לב – סיימנו לשתוק.