דלג לתוכן הראשי
צילום: פלאש 90
צילום: פלאש 90
ד״ר צבי אלחייני
ד״ר צבי אלחייני


הם לא תומכי טרור, הם טרוריסטים בחליפות

אחמד טיבי כבר לא מסתיר את יחסי הכוחות החדשים בכנסת: מי שמבקשים לעצב מחדש את כללי המשחק, לגרש את נציגי הימין ולכפות את רצונם על המחנה הלאומי, הם חלק מברית פוליטית שמסכנת את זהותה היהודית של ישראל • השאלה היא אם המחנה הלאומי יתעורר לפני שיהיה מאוחר מדי


מופע האימים של סגן יושב ראש הכנסת החדש אחמד טיבי במליאה, שבמהלכו גירש בזה אחר זה חברי כנסת מן המחנה הלאומי מהאולם והכריז לעברם "תתרגלו לכללים החדשים", אינו רק ביטוי ליחסי הכוחות החדשים במשכן. זהו רגע שיא בתהליך שהחל לפני ארבע שנים, מאז סירובם של חלקים בשמאל להשלים עם הכרעת הבוחר בנובמבר 2022. מאז השתרשו בישראל שיטות של טרור פוליטי מערכתי, שיבוש והפעלת לחצים מוסדיים, שהוצגו כ"הגנה על הדמוקרטיה", והרגילו אותנו למציאות שבה הכרעת הקלפי מחייבת רק כשהיא משרתת את המחנה "הנכון".

אחמד טיבי | צילום: חיים גולדברג, פלאש 90

הרגע הקשה התרחש מעט לפני כן, בהצבעות על הצעות החוק של ח"כ אופיר כץ: שלילת זכויות פרלמנטריות מח"כ שאינו מכיר בחמאס כארגון טרור, ואיסור הפרעה להנחת תפילין במרחב הציבורי. חברי גוש השינוי, ובהם הורים שכולים, והסיעות הערביות נטשו את המליאה, וההצעות אושרו בקריאה טרומית ברוב של 48 ושל 44 תומכים.

ח"כ טליק גואילי, אם שכולה בעצמה, קראה מעל הדוכן בשמות הנעדרים והטיחה בהם: "תסתכלו לי בעיניים, תתביישו לכם!". אך לא רק הורים שכולים היו שם: גם חברי כנסת המגדירים עצמם דתיים נטשו רגע לפני ההצבעה על התפילין, והעדיפו משמעת גושית מתריסה על פני סמלי היסוד של הזהות היהודית. התירוץ על "החרמת תרגיל פוליטי" אינו מכסה על ההימנעות מהכרעה בשאלות יסוד של מאבק בטרור וחירות הקיום היהודי.

צילום: דוברות הכנסת

כל זה קורה פחות מיממה לאחר בחירת מתן כהנא ליו"ר הכנסת (66 מול 52) בתמיכת סיעות ערביות תומכות טרור, ולאחר אישור ביטול השינוי בוועדה לבחירת שופטים (63 מול 47). מי שתבעו שנים הסכמות רחבות ומפגשים בבית הנשיא, מקדמים כעת שינויים חוקתיים ברוב רגיל ובאִבחה, וחושפים את הפער בין הרטוריקה החוקתית לשימוש בכוח פוליטי אלים.

כאן נחשפת מלכודת סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת. בג"ץ רוקן מתוכן את עילת הפסילה שעניינה שלילת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. התוצאה אינה מנותקת מהקלפי: הזינוק של הסיעות הערביות ל-19 מנדטים, על רקע הטענות הקשות והראיות לתוכנית סדורה להטיית הבחירות ולהפלת הימין ונתניהו, הוא חלק מהברית "האדומה-ירוקה" של השמאל והאסלאם הפוליטי לפירוק מדינות הלאום מבפנים. כעת קולותיהם הופכים לגורם מכריע במוסדות השלטון ובמערכת המשפט.

מחאות קפלן, ארכיון | צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90

את התהליך הזה אי אפשר לנתק מארבע שנות הפשיזם של קפלן. חסימות, איומים בהפסקת התנדבות והשבתות פוליטיות שזכו ללגיטימציה מוסדית טשטשו את הגבול בין מחאה לכפייה. זוהי ההגדרה לטרור פוליטי מערכתי: שימוש בהפחדה ובשיתוק כדי לכפות תוצאות שלא הושגו בקלפי. האחריות לכך מוטלת גם על נתניהו ובכירי הימין, ובהם יו"ר הכנסת היוצא, שנרמלו דמויות מרכזיות מקפלן ואפשרו להן מעמד והכרה.

 

אולם דווקא הטירוף הזה בכנסת פועל כזריקת התפכחות ומעורר את היהודים. המראות במליאה מסירים את המסכות ומנפצים את סיסמאות ה"ממלכתיות". מי שהכשירו כפייה פוליטית ומשתמשים כעת ברוב פרלמנטרי לעיצוב מוסדות השלטון, אינם יכולים להניח שהכללים שקבעו יעמדו לעולם לרשותם. הזעזוע הזה עשוי להצית במחנה הלאומי התעוררות מחודשת, דרישה להשבת המשילות ולהגנה על יהדותה של ישראל ולהפוך את ניצחון היום למפלה פוליטית מחר. טיבי, תתרגל: הכללים החדשים עוד יתהפכו עליך.

האחדות המזויפת של יורשי בן-גוריון נחשפה בשדה בוקר

17.11.26ד״ר צבי אלחייני