הערה נשכחת בשיר שנכתב במאה ה-13 הובילה חוקרים טורקים לאתר מבוצר במונגוליה, שעשוי להכיל את שרידי עיר הארמון של שליט מן המאה ה-8 – תגלית שעשויה לאתגר הנחות מושרשות בנוגע לחיים העירוניים בקרב בני הגקטורק הקדומים. המיקום האפשרי של עיר הארמון השייכת לבילגה קגאן, 1 השליטים החזקים ביותר של אימפריית הגקטורק, עלה מתוך מקור בלתי צפוי: אוסף שירה בשפה הסינית מימי הביניים. החוקרים שילבו תיאור גיאוגרפי שנכתב לפני כמעט 800 שנה עם צילומי לוויין מודרניים כדי לזהות מתחם מבוצר במרכז מונגוליה, והממצאים פורסמו החודש בכתב העת הבינלאומי למדעי החברה.
Lost Palace City of Bilge Qaghan May Have Been Located in Mongolia
https://t.co/207S4Z3AYU
— Anatolian Archaeology (@Anatolian2023) November 18, 2026
החקירה החלה בקובץ השירה של ילו ג'ו, מדינאי ומלומד בן העם החיטאני ששירת בתקופת האימפריה המונגולית. ילו ג'ו היה בנו של ילו צ'וצאי, יועץ רב־השפעה לג'ינגיס חאן, בילה חלק מנעוריו בקרבת בירת האימפריה קרקורום והחזיק בידע מפורט על המונומנטים ההיסטוריים של האזור.
בזמן שבחן את האוסף, הבחין פרופסור גורהאן קירילן מאוניברסיטת אנקרה בהערת הסבר שצורפה לשיר על קרקורום. ההערה תיארה את חורבות עיר הארמון של בילגה קגאן ומיקמה אותן באמצעות 2 נקודות ציון: 70 לי צפונית־מערבית לקרקורום ו־70 לי דרומית־מערבית לאנדרטת קול טיגין.
יחידת המרחק הסינית העתיקה "לי" תואמת לכ-500 מטרים על פי חישוב החוקרים, דבר שמציב את החורבות במרחק של כ-35 קילומטרים מכל נקודת ציון. ילו ג'ו אף בחן באופן אישי את כתובות בילגה קגאן וקול טיגין ותיקן טעויות ברשומות היסטוריות סיניות מוקדמות יותר, דבר המחזק את אמינות תיאורו הגיאוגרפי.
קירילן ופרופסור חבר היירטין איחסאן ארקוץ' מאוניברסיטת צ'אנקלה אונסקיז מארט השוו את המרחקים מימי הביניים למפות לוויין מודרניות. הקואורדינטות הובילו אותם לאתר צפונית־מזרחית לעיירה חוטונט שבמחוז ארכאנגאי במונגוליה, שם מראים הצילומים קווי מתאר של חומות הגנה משמעותיות ומספר מבנים גדולים – כולל מבנה ארמון אפשרי בתוך המתחם המבוצר ומבנה גדול נוסף מחוץ לחומותיו, לצד עקבות של יישובים היסטוריים נוספים סביב העיירה.
הזיהוי נותר בשלב זה בלתי מאומת, והחורבות הנראות לעין מציבות בעיה כרונולוגית משמעותית: על פי המחקר, צוות ארכיאולוגי יפני שבחן בעבר את המתחם שייך את מבניו לימי הביניים המאוחרים, מאות שנים לאחר שלטונו של בילגה קגאן. אנחטור אלטנגרל מהמכון לארכיאולוגיה של האקדמיה המונגולית למדעים העלה את ההשערה כי יישוב גקטורקי קדום יותר עשוי לשרוד מתחת למבנים המאוחרים, אך רק חפירה ארכיאולוגית תוכל לקבוע אם קיימות שכבות יישוב כאלה.
בילגה קגאן שלט בחאנות הטורקית השנייה בין השנים 716 ל-734 לספירה, ותקופתו מזוהה עם כתובות אורחון – מהטקסטים הנרחבים הקדומים ביותר ששרדו בשפה טורקית. במשך דורות אפיינו היסטוריונים את בני הגקטורק בעיקר כנוודים רועי צאן, ולפי נרטיב מפורסם בילגה קגאן אף זנח תוכניות להקים עיר לאחר שיועצו טוניוקוק הזהיר מפני התיישבות קבע. עם זאת, כתובות אורחון עצמן מזכירות מקומות מבוצרים וערים שהיו חלק מהנוף הפוליטי של הגקטורק.
בריאיון לערוץ הטלוויזיה הטורקי TRT האבר, הדגיש ארקוץ' כי אין לראות בבני הגקטורק חברה בעלת אורח חיים יחיד, וכי לצד הניידות הכלכלית, ייתכן שיישובי קבע שימשו למטרות מנהליות, צבאיות ומגורים.
ממצאים ארכיאולוגיים ממרכז אסיה כבר מצביעים על יישובים משמעותיים מתקופה זו, כגון העיר קאלז'יר בת 1,400 השנים בקזחסטן, המתוארכת למאות ה-6 וה-7 ומשתרעת על פני יותר מ-25 הקטארים. בעוד שחוקרים ייחסו באופן מסורתי את ההתפתחות העירונית הטורקית לחאנות האויגורית, אישור קיומה של עיר הארמון של בילגה קגאן בחפירות עתידיות יוסיף ראיה חשובה לקיומם של מרכזים פוליטיים קבועים כבר בתקופת הגקטורק.
במאה ה-8 לספירה, התקופה שבה שלט בילגה קגאן באימפריה הטורקית במרכז אסיה, היה העולם היהודי נתון לשלטון האסלאמי במזרח ולשלטון הנוצרי באירופה. בבבל, שהייתה אז אחד המרכזים החשובים ביותר של העם היהודי, פעלו ישיבות סורא ופומבדיתא בהנהגת הגאונים, שהשיבו לשאלות הלכתיות שנשלחו מקהילות יהודיות ברחבי העולם.
בארץ ישראל התקיימו קהילות יהודיות תחת שלטון בית אומיה, ובהמשך תחת שלטון בית עבאס, שעלה לשלטון בשנת 750. במקביל התגבשה באותה תקופה התנועה הקראית, שערערה על סמכות התורה שבעל פה והמסורת הרבנית. הייתה זו תקופה שבה התרחבו הקשרים בין הקהילות היהודיות במזרח, והמרכז הרוחני בבבל מילא תפקיד מכריע בעיצוב ההלכה והחיים היהודיים לדורות הבאים.
