הסרט המקדים השני בסדרת "משחקי הרעב" מביא למסך את סיפורו של היימיטץ' אברנת'י, עשורים לפני הסרט הראשון בסדרה כשהיה חדור מוטיבציה וחברותי. כשהוא נקרא להשתתף במשחקי הרעב ב"גמול השני הרבעוני" היימיץ' מצטרף לקנוניה בניסיון להפיל את הקפיטול ששולט על 12 המחוזות של פאנם ביד ברזל ובאותו זמן לשרוד ולהבטיח את הישרדות החברים שלו. והסיום הטרגי ידוע כבר למי שמכיר את הסרטים הקודמים בסדרה.
אחד הדברים הכי טובים שניכרים בסרט זה הליהוק של גרסאות צעירות יותר לדמויות מוכרות. אם מדובר בג'סי פלמונס כגרסה צעירה לדמות של פיליפ סימור הופמן המנוח, אל פנינג במקום אליזבת' בנקס, קירן קאלקין במקום סטנלי טוצ'י או כמובן ג'וסף זאדה שמחליף את וודי הראלסון כולם נראים כמו גרסה צעירה יותר של הדמויות המבוגרות שלהם אבל גם מצליחים להרגיש אמינים מבחינת פרטים כמו התנהגות או אופן דיבור באופן ניכר.
גם מבחינה חזותית ואסתטית העולם הדיסטופי של פאנם מרגיש קצת יותר מסוכן ונוטף ארס מאשר הסרטים הקודמים. הניגוד בין העושר של הקפיטול לרעב במחוזות והשליטה שלה הם נתונים מצדו יותר מורגש בסרט הזה מאשר בסרטים הקודמים ומצליח להעצים את החוויה.
למרבה הצער כשהסרט מגיע למבחן התוכן, הוא עומד בו פחות מאשר מבחן הצורה. כמו בסרטים הקודמים, אין יותר מדי ייחוד בעולם הזה שעדיין מרגיש כמו שבלונה של דיסטופיה קפיטליסטית עם מסרים פשטניים וברורים בלי תחכום או עומק רבים. עוד לחובתו של הסרט לא מעט מנקודות החיבור לסרטים הקודמים מרגישות מאולצות וזולות ופוגמות בחוויית הצפייה.
מצד שני ישנן גם כמה נקודות חיבור משמעותיות עם מספיק עניין גם לסרטים הקודמים וגם לסרט המקדים השני "בלדה לנחשים וציפורי שיר" שיצא בשנת 2023 למניינם. ואולי הכי חשוב שהסרט בשורה התחתונה עובד בצורה לא רעה בכלל. אין כאן יותר מדי תחכום – ברגע שהדמויות עשויות בצורה מספיק טובה כדי שיתחבבו על הצופה אכפת לו ממה שקורה להן וזה מספיק.
מבחינת אמצעים קולנועיים הסרט עשוי ברמה די פשוטה בלי איזה תחכום בסגנון כריסטופר נולאן אבל אפקטיבית שמצליחה לבדר ולהיות מהנה וחזקה ולהעביר בכיף את האורך הלא קטן (כמעט שעתיים וארבעים דקות) של הסרט כשהחלק העיקרי הוא כמובן המשחקים עצמם שמספקים לא מעט רגעים מותחים ועוצמתיים ששווים את הצפייה על המסך הגדול.
בסופו של יום כן מדובר בעוד סרט מקדים שמנצל אהבה למותג קיים. ואכן כמו שנאמר יש בו לא מעט חיבורים מאולצים ולא אורגניים לסרטים אחרים בסדרה. אבל כסרט הוא מצליח ליצור מספיק עניין והנאה גם אם לא מגיע לגבהים של סרטים אחרים בז'אנר אותם הוא מתיימר לחקות.
ציון: 3.7 מתוך 5
משחקי הרעב: זריחה על האסיף, ארה"ב, 2026. במאי: פרנסיס לורנס. אורך: 159 דקות.
