אחרי “סופרמן” ו”סופרגירל”, מגיע הסרט השלישי ביקום הקולנועי החדש של DC, בניצוחו של ג’יימס גאן. באופן מפתיע, לא מדובר בסרט בכיכובו של גיבור כמו הפלאש או אקוומן, אלא דווקא בנבל. ליתר דיוק, נבל-העל קלייפייס (פני חימר), המוכר מגלריית הנבלים של באטמן.
ההחלטה מובנת לאור הצהרתו של גאן כי יעודד גיוון בתוכן ויאשר סוגים שונים של סרטים. וכך קרה שמגיע למסכי הקולנוע סרט נוסף המתמקד בנבל של באטמן, אחרי “ג’וקר” בכיכובו של חואקין פיניקס. הפעם מדובר בסרט המשתייך לסוגת האימה, שכבר זכתה להצלחה רבה השנה עם להיטים כמו “באקרומס” ו”אובססיה”.
גיבור הסרט הוא מאט הייגן (טום ריס האריס), כוכב עולה בתחום המשחק, שצמח מתוך שכונות המצוקה בגות’האם סיטי, הידועה כמובן כעיר שבה פועל גיבור-העל באטמן. אחרי שהייגן מסתבך עם ראש ארגון פשע בעקבות לילה אחד של שיקול דעת מוטעה, אותו מאפיונר מסוכן דואג לפצוע אותו ולהשחית את פניו, כך שקריירת המשחק שלו נפגעת באופן שנראה בלתי הפיך.
כשהוא נואש וזועם, הוא פונה למדענית שעובדת על פרויקט חדשני ומפוקפק בתחום הרפואה הפלסטית, בתקווה להחזיר לעצמו את המראה שהיה לו לפני שפניו והקריירה שלו נהרסו. ככל שהוא שוקע בטירוף ובאובססיה של עצמו, הוא מגלה שאותה תרופה ניסיונית מעניקה לו יכולות על-אנושיות, אך גם גובה ממנו מחיר גבוה.
בחלק הראשון של הסרט מדובר בקלישאה משמימה. הכל בסיפור קורה באופן הכי צפוי ולא מעניין שאפשר כשחלק מהסצנות היותר מגניבות שקשורות ליכולות של הדמות משעממות ומרגישות כפויות על התסריט באופן לא אורגני. השחקן הראשי עושה עבודה נחמדה אבל לא זכורה באופן מיוחד.
בחלקו הראשון של הסרט מדובר בקלישאה משמימה. כל מה שקורה בסיפור מתפתח באופן צפוי ולא מעניין, כשאפילו חלק מהסצנות המגניבות יותר, הקשורות ליכולות של הדמות, משעממות ומרגישות כאילו נכפו על התסריט באופן לא טבעי. השחקן הראשי עושה עבודה נחמדה, אך לא זכורה במיוחד.
בסיום הסרט נותרת תחושת החמצה מסוימת, אך עדיין מדובר בחוויה מהנה, בעיקר עבור מעריצי שני הז’אנרים. לא משום שהסרט הצליח להגיע לרמה שלה קיוו, אלא מפני שהניסיון שלו לעשות זאת היה מעניין ומהנה מספיק לצפייה.
נותר רק לקוות שיקום DC החדש יזכה לפריצה המיוחלת שלו. אם לא בסרט הזה, אולי באחד מהפרויקטים הבאים שלו.
ציון: 3.6 מתוך 5
קלייפייס, ארה"ב, 2026. במאי: ג'יימס ווטקינס. 108 דקות
